במסכת בבא מציעא (פד ע"א) מספרת לנו הגמרא את אחד הסיפורים היסודיים ביותר מהם ניתן ללמוד מהי צורת הלימוד הנכונה. רבי יוחנן וריש לקיש, מגדולי האמוראים ששמם מוזכר בסוגיות רבות, היו במשך שנים חברותא מרכזית ולימודם המשותף נודע בעוצמתו ובחדותו.
חז"ל מספרים כי המפגש הראשון של רבי יוחנן עם ריש לקיש היה כאשר כיהן ריש לקיש בתפקיד ראש השודדים. בעקבות שיחה שהיתה בניהם הצטרף ריש לקיש לבית מדרשו ונוצר ביניהם קשר לימודי פורה - רבי יוחנן היה אומר הלכה, וריש לקיש היה מקשה עליו קושיות רבות ומדויקות, וכך היו מחדדים ומבררים את הסוגיה לעומקה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מה היתה צורת הלימוד המדויקת? לפי עדותו של רבי יוחנן עצמו, ריש לקיש היה מקשה עשרים וארבע קושיות על כל דבר, והוא היה משיב לו עשרים וארבע תשובות. מתוך המחלוקת והעימות האינטלקטואלי הייתה ההלכה הולכת ומתבהרת.
קשרם התורני התבסס על ויכוח עמוק מתוך כבוד הדדי, והפך לדגם מובהק של לימוד בחברותא. לאחר מותו של ריש לקיש ניסו חכמים לנחם את רבי יוחנן ושלחו אליו את רבי אלעזר בן פדת, תלמיד חכם משכמו ומעלה, שיישב לפניו בבית המדרש. למרבה הצער, התוצאה הייתה הפוכה לחלוטין. כך מתארת זאת הגמרא:
כֹּל מִילְּתָא דַּהֲוָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ: תַּנְיָא דִּמְסַיְּיעָא לָךְ. אֲמַר לֵיהּ: אַתְּ כְּבַר לְקִישָׁא?!בַּר לְקִישָׁא, כִּי הֲוָה אָמֵינָא מִילְּתָא, הֲוָה מַקְשֵׁי לִי עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע קוּשְׁיָיתָא, וַאֲנָא מְפָרְקִינָא לֵיהּ עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה פֵּרוּקֵי, וּמִמֵּילָא רָוְוחָא שְׁמַעְתָּא.וְאַתְּ אָמְרַתְּ: תַּנְיָא דִּמְסַיְּיעָא לָךְ - אַטּוּ לָא יָדַעְנָא דְּשַׁפִּיר קָאָמֵינָא?
הקטע ממחיש כיצד כל דבר שאמר רבי יוחנן נענה על ידי רבי אלעזר רק בהוכחה מסייעת: "תניא דמסייעא לך" (שנויה ברייתא התומכת בדבריך). עם זאת, רבי יוחנן לא ביקש הסכמה אלא עימות מפרה. הוא קרא בכאב: "את כבר לקישא?!" (וכי אתה כמו בן לקיש?!). בעיני רבי יוחנן לימוד אמיתי אינו נבנה מהנהון והסכמה, אלא דווקא מן השאלה החדה, מן הקושיה שמערערת, מן ההתנגדות שמכריחה את האדם לחשוב מחדש ולדייק את דבריו.
הגמרא ממשיכה ומתארת כי הצער על אובדן החברותא של רבי יוחנן היה כבד מנשוא, עד שדעתו נטרפה עליו, ולבסוף "בעו רבנן רחמי עליה, ונח נפשיה" (ביקשו חכמים עליו רחמים, ונפטר).
כוחה של קושייה בעידן ה-AI
בהגדרה כוללנית בינה מלאכותית שיחתית (כמו מודלי שפה) היא מערכת שמנתחת דפוסי שפה, לומדת לחזות את התשובה הסבירה והשימושית ביותר בהקשר שניתן לה. בינה מלאכותית אינה "מבינה" במובן האנושי, היא מזהה הקשר ומייצרת תשובה שנועדה להתאים. במילים פשוטות, בינה מלאכותית היא מנוע חיזוי מתוחכם של שפה, שמטרתו להיות מועיל, ברור ורלוונטי.
כאמור, בעת פניה לכלי בינה מלאכותית, הייעוד המרכזי שלה הוא לספק מידע, לעזור בניסוח וחשיבה, לנתח רעיונות ולהציע כיוונים ופתרונות. אומנם המערכת אינה מנסה לרצות במובן רגשי, אבל היא כן מתוכננת להיות מנומסת, להימנע מעימות מיותר, לשמור על טון חיובי ואף להתאים את עצמה לסגנון המשתמש.
כתוצאה מכך, לעיתים התשובות עשויות להישמע מאשרות, תומכות או מסכימות מדי ולא לא מפני שיש לה רצון לרַצות את המשתמש, אלא מפני שהיא מכוונת לשיתוף פעולה ולא חיכוך (זו פחות או יותר ההסבר שקיבלנו מ-ChatGPT).
מה היה דורש רבי יוחנן מהבינה המלאכותית?
יתכן שהשאלה האם להיעזר במערכות בינה מלאכותית יוצרת (GAI) כבר אינה רלוונטית. הבינה המלאכותית היא כלי עזר רב השפעה המשנה, ובעיקר תשנה, את חיינו. אם נלמד מרבי יוחנן ומריש לקיש משהו על ימינו ועל השימוש בבינה מלאכותית הוא לא להימנע מכלי עזר, אלא להשתמש בו בתבונה.
בינה מלאכותית היא כלי משמעותי, מהיר ונגיש, המסוגל לספק ידע, לחדד ניסוח ולהציע כיווני מחשבה שונים. אך אם נסתפק ב"תניא דמסייעא לך" מודרני, בתשובות שמאשרות את האמירות שלנו ו"מרצות" אותנו, נאבד את עומק הבירור. לכן נכון וחשוב להיעזר בבינה מלאכותית, אך במקביל לדרוש ממנה יותר, הרבה יותר. לבקש ממנה להקשות, לערער, לשאול שאלות נגדיות, להציע נקודות חולשה ולבחון הנחות יסוד ולא לקבלן כאקסיומה. לא לראות בה מחליפה של חברותא, אלא כלי שמסייע לחדד את החשיבה.
למרות שיש הטוענים שהבינה המלאכותית פגעה בלמידה וגרמה לרבים שלא ללמוד כמו שצריך ולהישען עליה, התגובות מהמשתמשים חלוקות ולעיתים אף הפוכות לחלוטין. יש הטוענים כי הזמינות של תשובות מיידיות מחליפה תהליך של חיפוש, קריאה והעמקה. מנגד, ישנם משתמשים רבים שמעידים כי דווקא האפשרות לשאול בחופשיות פתחה בפניהם שערים שהיו סגורים עד כה.
כך למשל סיפר ידיד קרוב שלא ידע הרבה על נושאים שהיו אצלם בגדר תחביב, על אף שהתעניין ברכבים לא באמת ידע מה תפקידו של כל חלק במנוע רכב, מה ההבדל בין תיבת הילוכים ידנית לאוטומטית, או כיצד פועלת מערכת הבלמים - והיום, שנה אחרי שהחל להשתמש בצ'אט הוא קיבל מענה לשאלות והרחיב את ידיעותיו בתחום. אחרים התקשו להבין מה המשמעות של נתוני מחשב שהם עומדים לרכוש: מה ההבדל בין מעבד i5 ל-i7, כמה זיכרון RAM באמת נדרש, מה תפקידו של כרטיס מסך, ומהי המשמעות של מהירות שעון או נפח אחסון מסוג SSD לעומת HDD - גם הם מצאו את מבוקשם בעזרת הצגת שאלות לצ'אט. וזה לא משום שעד השנה הם לא רצו ללמוד, פשוט לא היתה להם דרך ללמוד. ומאז ששוחררו מודלי השפה הגדולים, יש להם מורה פרטי, וכל שעליהם לעשות הוא רק לשאול, לעיתים שוב ושוב, לנסח אחרת, לבקש דוגמה, ולבקש הסבר פשוט יותר או מעמיק יותר, עד לתשובה שתניח את דעתם.
במובן זה, הבינה המלאכותית אינה בהכרח מחליפה למידה, אלא משנה את אופייה: מלמידה המבוססת על חיפוש ממושך ולעיתים מתסכל, ללמידה דיאלוגית, חקרנית ואינטראקטיבית. עבור רבים, התחביב הופך לידע ממשי, והסקרנות מקבלת מענה.
לסיכום, בדיוק כפי שלימד רבי יוחנן אותנו, האמת אינה מתבררת מתוך הסכמה נוחה אלא מתוך הקושיה שמאלצת את האדם לחשוב מחדש, לבחון הנחות יסוד ולדייק את מחשבתו. השאלה האמיתית אפוא איננה האם אנו משתמשים בבינה מלאכותית, אלא כיצד אנו משתמשים בה: האם היא מרחיבה את דעתנו ומאתגרת את חשיבתנו, או שמא משמשת רק כלי המאשר את מה שכבר חשבנו מלכתחילה. מי שהפנים את לקחו של רבי יוחנן יודע כי הדרך הנכונה אינה לחפש תשובות נוחות, אלא לבקש דווקא את השאלה שתערער את עמדתנו ותכריח אותנו להעמיק בלימוד.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ד"ר דורון זהר-זיקרי, איתו כתבתי את המאמר, הוא מורה ואיש חינוך בתיכונים ובאקדמיה ומי שמוביל שותפויות בחינוך במחלקת התכנון שבאגף המודיעין. תודתי נתונה לו.
0 תגובות