על הנייר, מדובר במכונת מלחמה משומנת שאין כדוגמתה באזור - אלפי טנקים כבדים ערוכים בגבולות, תשתיות ענק מתקדמות בחצי האי סיני ומערך שריון עצום ששומר על מעמדה האזורי של קהיר. אלא שבעידן שבו רחפן זול מפרק טנק יוקרתי ברגע אחד, כללי המשחק השתנו מקצה לקצה.
מצרים ממשיכה להחזיק בתפיסה מסורתית מובהקת של "מסה קריטית". כוח שריון עצום נועד להרתיע איומים בגבולות מול לוב וסודאן, לשמר מעמד של מעצמה אזורית ולשלוט בנכס אסטרטגי קריטי כמו תעלת סואץ. הייצור המקומי מעניק גב לגישה זו - הרכבה ושדרוג של חלקים נרחבים מטנקי האברמס במפעל 200 הצבאי, עמידות לוגיסטית המפחיתה תלות מוחלטת באספקה אמריקאית בזמן משבר, ובניית תשתיות רחבות היקף בחצי האי סיני.
גם אחרי עשרות שנים של שלום יציב עם ישראל, מערכת הביטחון הישראלית ממשיכה לעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות הללו בשטח. תיעודים מהחלל חושפים בונקרים חצובים בהרים, מסלולי המראה מוארכים למטוסי קרב, מערכות הגנה אווירית סיניות מתקדמות וכוחות בהיקף של עשרות אלפי חיילים.
ישראל מול המסה המצרית: יתרון איכותי מול כמות
ישראל מעולם לא ניסתה להתחרות במספרים. הדוקטרינה הישראלית מבוססת באופן עקבי על יתרון איכותי צבאי - עליונות אווירית ושליטה מוחלטת במרחב, מודיעין מדויק בזמן אמת, מערכות תקשוב מבוזרות לניהול לוחמה רשתית, והגנה אקטיבית מתקדמת כמו מעיל רוח ההופכת את המסה של היריב לפחות רלוונטית.
בתרחיש תיאורטי של עימות ישיר, חיל האוויר הישראלי ומערכות התקיפה המדויקות אמורות לקזז את היתרון המספרי.
עם זאת, עצם קיומו של צי שריון כה ענק מחייב את ישראל לשמור על רמת מוכנות גבוהה ולעקוב אחר כל שינוי בתשתיות סיני. מטוסי התדלוק המתקדמים מדגם KC-46 "גדעון" שהגיעו לארץ בחודשים האחרונים מרחיבים דרסטית את מעטפת המבצעים של צה"ל ומאפשרים למטוסי הקרב לשהות באוויר שעות ארוכות ובמרחקים עצומים.
לקחי אוקראינה: כשהרחפן שינה את המשוואה
מלחמת רוסיה-אוקראינה חשפה חולשה מבנית עמוקה בכוחות שריון מסורתיים. רחפני FPV וחימוש מתאבד הוכיחו יכולת להשמיד טנקים מתקדמים דרך פגיעה בנקודות התורפה - הגג או תא המנוע. שיירות לוגיסטיות, שטחי כינוס ומובילי טנקים הופכים למטרות קלות הרבה לפני שהשריון מגיע לקו המגע.
המשמעות עבור מצרים ברורה: צי של אלפי טנקים עלול להישחק במהירות עצומה אם אינו מוגן במטריית הגנה אווירית רב-שכבתית, לוחמה אלקטרונית מתקדמת ומערכות יירוט רחפנים. שריון עבה לבדו כבר אינו מספיק בשדה קרב שקוף לחלוטין מבחינה מודיעינית. מצרים מודעת לשינוי ומנסה לגוון את רכש האמצעים שלה, אך הפער מול מדינות שמפתחות מערכות הגנה בלייזר, יירוט אוטומטי ולוחמה מבוססת רשת נותר משמעותי.
יתרון על הנייר או איום אמיתי?
היתרון המצרי בכמות הטנקים הוא במידה רבה יתרון על הנייר - אלא אם הוא מגובה בהגנה אווירית ואלקטרונית חסרת תקדים. המסה עדיין מעניקה הרתעה קונבנציונלית ומעמד אזורי, אך בשדה הקרב המודרני היא פגיעה מתמיד.
עבור ישראל, התמונה ברורה: אין צורך להיכנס למרוץ חימוש כמותי. היתרון הטכנולוגי, העליונות האווירית והיכולת לפגוע בעומק נשארים הכלי המרכזי. עם זאת, המעקב אחר ההתעצמות המצרית בסיני יימשך - כי גם בעידן הרחפנים, אלפי טנקים אינם דבר שאפשר להתעלם ממנו.
1 תגובות