ב'ניו יורק טיימס' נחשפה הערב (שני) הדרמה חסרת התקדים שהתחוללה בצמרת השלטון האיראנית בשבועיים האחרונים לאחר מותו של עלי חמינאי ביריית הפתיחה של מבצע שאגת הארי.
מוג'תבא ח'אמנאי נבחר לתפקיד המנהיג העליון, אך מאחורי הקלעים הסתתר מאבק ירושה יצרי ורווי דם בין מחנות פוליטיים וצבאיים, שכמעט והוביל לפיצול בתוך הרפובליקה האסלאמית.
ב-3 במרץ, מועצת המומחים התכנסה לפגישה חשאית מקוונת ולא כפי המקובל בעיר קום - המקודשת למשמרות המהפכה.
העיתוי לא היה מקרי: מוקדם יותר באותו יום, הפציצה ישראל את מטה המועצה בעיר קום – מעוז אנשי הדת השיעים. התקיפה הישראלית, שהביאה למותם של כמה אנשי מנהלה, יצרה בהלה בקרב בכירי הממשל והאיצה את הצורך בבחירת מנהיג חדש שיחליף את עלי ח'אמנאי שחוסל.
בתוך המועצה התגבשו שני מחנות:
המחנה הקיצוני: בהובלת משמרות המהפכה והגנרלים הבכירים, שדרשו "דם ונקמה" נגד נתניהו וטראמפ, וראו בבנו של ח'אמנאי, מוג'תבא, את האיש שימשיך את הקו הנוקשה.
המחנה ה"מתון": בהובלת הנשיא פזשכיאן ועלי לאריג'אני, שחששו כי בחירת הבן תיתפס כ"שלטון מלוכני" ותבעיר את הרחוב האיראני.
במהלך הדיונים המתוחים, נשלף "קלף" מפתיע: שניים מעוזריו הקרובים ביותר של עלי ח'אמנאי המנוח הציגו עדות, ואף צוואה כתובה, לפיה המנהיג המנוח התנגד לכך שבנו יירש אותו. לפי הטענה, ח'אמנאי האמין שירושה משפחתית מנוגדת לרוח המהפכה שהפילה את השאה.
במקביל, הופצה הודעה לפיה מוג'תבא עצמו אינו מעוניין בתפקיד. אלא שמומחים לעולם השיעי הסבירו כי מדובר בסירוב טקסי בלבד – מסורת עתיקה של אנשי דת להצהיר שאינם חפצים בכוח, רגע לפני שהם מקבלים אותו לידיהם.
הדרמה הגיעה לשיאה כאשר חוסיין טאאב, לשעבר ראש המודיעין של משמרות המהפכה, החל בסבב טלפונים לילי לכל 88 חברי המועצה. המסר היה חד וברור: תמיכה בבנו של האייתוללה היא "חובה מוסרית ודתית".
הלחץ הצבאי עשה את שלו. ב-8 במרץ התקיימה הצבעה סופית במעטפות חתומות בשעווה שהועברו באמצעות שליחים מיוחדים. התוצאה: 59 מתוך 88 קולות הכריעו – מוג'תבא ח'אמנאי הוא המנהיג העליון החדש.
ההכרזה, שעוכבה מספר פעמים מחשש שישראל תחסל גם את היורש עוד לפני שייכנס לתפקידו, פורסמה לבסוף בכלי התקשורת הממלכתיים באיראן מעט לפני חצות, וסימנה את תחילתו של עידן חדש – ואולי מסוכן יותר – במזרח התיכון.
0 תגובות