בעוד אירופה ממשיכה להטיף להומניטריות ולבקר את ישראל על המצב ברצועת עזה, המציאות מעידה על סטנדרטים כפולים מקוממים.
דוחות שפורסמו לאחרונה מראים כי אותן מדינות שמטיפות לערכים אוניברסליים מסרבות לקבל חולים מעזה, ומותירות עשרות אלפי עזתים במצוקה רפואית קשה. קריאה נואשת נשמעה מצד גורמים בארגון "רופאים ללא גבולות" (MSF) לפתוח את שערי המדינות לעשרות אלפי עזתים הזקוקים לפינוי רפואי דחוף, תוך אזהרה כי מאות כבר מתו בהמתנה.
ארגון הבריאות העולמי (WHO) מעריך כי למעלה מ‑16,500 חולים עדיין זקוקים לטיפול מחוץ לרצועת עזה, אך חאני איסלים, רכז הפינויים הרפואיים של MSF בעזה, מציין כי מספר זה מבוסס רק על חולים רשומים, והערכה אמיתית מצביעה על מספר גבוה פי שלושה או ארבעה.
ההמתנה האיטית גובה מחיר חיים כבד, מאז אוקטובר 2023, יותר מ‑900 בני אדם מתו בעת שהמתינו לפינוי רפואי, וזו רק ההערכה המינימלית. קצב הפינויים האט משמעותית לאחר סגירת מעבר רפיח במאי 2024, ירד הממוצע החודשי לכ‑70 חולים בלבד, לעומת כ‑1,500 חולים מדי חודש קודם לכן.
למרות הצורך החמור, המספרים שהמדינות קלטו עד כה הם "טיפה בים". מתוך יותר מ‑30 מדינות שקיבלו חולים, רק קומץ, כמו מצרים ואיחוד האמירויות, סיפקו מספרים משמעותיים.
הביקורת החריפה ביותר מופנית כלפי מדינות אירופה: בעוד איטליה קיבלה מעל 200 חולים, מדינות כמו צרפת וגרמניה לא קיבלו אף חולה, ושוויץ קלטה בנובמבר 20 ילדים בלבד. איסלים מזהיר כי רוב המדינות מבקשות ילדים בלבד, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהמבוגרים, שהרוב המכריע מביניהם מעל גיל 18, הנמצאים גם הם בסכנת חיים מיידית. נוסף לכך, ממשלות רבות מסרבות לקבל חולים עם מלווים, במיוחד אחים זכרים מעל גיל 18, מה שמכביד עוד יותר על הצלת חיי אדם.
איסלים קרא למדינות "להפסיק את רשימת הקניות הסלקטיבית הזו" ולהתמקד בצרכים האמיתיים של האנשים, ללא הבדל גיל או מצב משפחתי. לדבריו, תהליך קבלת ההחלטות על הפינויים הארוך והמסורבל, לעיתים קרובות "מפולט", גורם לכך שחולים רבים ממשיכים למות בהמתנה.
בזמן שהבריאות בקרב הממתינים מתדרדרת במהירות, חלק ממדינות אירופה ממשיכות לדון בקריטריונים סלקטיביים במקום להציל חיים באופן מיידי, מה שמבליט את הצביעות שמלווה את ההצהרות ההומניטריות שלהן.
0 תגובות