מתי חשבת לאחרונה שאתה מוכשר?

איך עושים את זה?

על הדף, מדובר בבדיקה פשוטה מאוד: מה עשיתי? כמה הספקתי? האם הספקתי יותר או פחות לגבי הציפיות שלי? האם האיכות הייתה כנדרש? כמה עוד נשאר לי? הן מבחינת הספקים והן בתחום של התבגרות וצמיחה אישית.

הבעיה הגדולה היא, שאנו נוטים בדרך כלל לתחקר כישלונות ולא הצלחות. רוצים דוגמה מחיי היום יום? בבקשה:

חיימק'ה שלנו שב הביתה מבית הספר או מה'חיידר' וציון 100 מתנוסס על המבחן שעשה. בהנחה שאנו הורים 'מודעים' (פששש...) ננשק אותו כהוקרה ונאמר לו "כל הכבוד". אולם אם הילד ישוב עם ציון 54, ננעץ בו מבטים (תקיפים או של חמלה) ונפתח בתחקור יסודי: חיימק'ה, למה רק 54? ככה לומדים? עם מי למדת לקראת המבחן? כמה פעמים למדת? אז למה לא ידעת? איך קרה ששכחת? אתה באמת חושב שאינך מסוגל?

שמתם לב? אנחנו אלופים בתחקור יסודי ומעמיק סביב הכישלון. על ההצלחה – שתי מילים, נשיקה, מקסימום גם ארטיק. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שההצלחה בעבורנו היא מובנת מאליה. לכן, מעולם לא נתחקר הצלחה, כגון: 'מדהים, קיבלת מאה, איך עשית את זה?' 'עם מי למדת למבחן שכל כך הצלחת?' 'באיזו שיטה למדת?' 'האם שיננת כמה פעמים?' 'אם כך, זו שיטה נהדרת, איך נוכל לוודא שנמשיך בשיטה המוצלחת הזאת גם הלאה?'

בניגוד לכישלון, הצלחה היא דבר שמובן מאליו. מעולם לא נשאל את עצמנו 'איך הייתה החשיבה שלי שהגעתי למסקנות כה מזהירות עד שהוחמאתי היום בעבודה?' 'מה עשיתי היום שהכל זרם כל כך חלק ויפה?!' אבל כן נשאל את עצמנו: 'למה?' 'למה פלטתי כזו שטות?' 'מה אני כזה טיפש?' 'איך יכולתי לעשות דבר שכזה?' הכישלון יתוחקר על ידנו עד תום בלי רחמים.

מה התוצאה? פשוט מאד: מי שמתמקד בכישלון, לא יוכל להמריא הלאה. הוא יקבע במוחו את התחושה שהוא 'כישלונר'. איך אפשר אחרת?!

במשימות שהצבתי בסוף הטור, נוכל לעשות מבחן קטן, לבדוק איפה אנו עומדים ולאתגר את עצמנו להתחיל לשנות כיוון חשיבתי, וכמעט למשש את ההצלחה. הגיע הזמן לדעת שכל פעולה טובה שעשינו בהצלחה, אינה מובנת מאליה. הגיע הזמן שנדע להעריך את עצמנו יותר, ולצד זאת להודות לקב"ה על הכוחות והאפשרויות שהעניק לנו.

זמן לחשבון נפש

פתחנו בצורך לסכם את השנה שחלפה עלינו. סוף שנה הוא זמן של סיכום וחשבון נפש, ואני מתכוון על הפן המעשי של חיינו, מבחינת הספקים, עשייה, התבגרות וצמיחה אישית.

אנשים נוטים שלא לסכם אירועים בחייהם, גם לא ימים או פרקי חיים. כתוצאה מכך, הם סוחבים לא פעם מעגלי חיים מאחד אל משנהו, עם כל הרגשות, התחושות והמועקות. זו לא דרך נכונה, לא ראוי ולא 'פייר' כלפי עצמנו בבואנו אל המעגל החדש בחיינו. מה שהיה – היה. מעכשיו דף חדש, חזון חדש והמון מחשבות איך להצליח.

זה גם ה'סוד' שעומד מאחורי 'קריאת שמע שעל המיטה' בכל ערב לצד חשבון נפש וסיכום היום. אין זה רק 'ווידוי', אלא 'ניקוי שולחן' לקראת פתיחה חדשה ומרעננת של יום חדש. את הקשיים של היום נותיר מאחור, כך גם את בדיקת הכישלונות. מחר ניתנת לנו הזדמנות.

כלים אלו נותנים לנו את היכולת והמסוגלות להותיר את המשקעים מאחור כדי להיכנס אל השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, בצורה חדשה ומרעננת.

בחן/י את עצמך:

1. מתי היה הערב האחרון בו ערכת סיכום אישי של אירועי היום שעברת? נסה/י לעשות זאת בערב הקרוב.

2. מתי בפעם האחרונה תחקרת מקרה מוצלח שבצעת, עם עצמך או עם הזולת?

3. תן/י לעצמך דוגמאות ששכחת להחמיא לעצמך או לסובבים אותך על מעשה טוב ומוצלח שעשו, כי ראית בזה דבר מובן מאליו.

4. גם עם חלף שבוע או חודש מאז, עדיין לא מאוחר. פרגן/י לעצמך, לרעייתך/אישך על המקרה 'ההוא' ונסו לתחקר יחד את ההצלחה ההיא.

5. רשום/י לעצמך בפתק אישי, את תחושתך בתום תחקור הצלחה. (אפשר לשים ליד המיטה...)

מנחם זיגלבוים הינו מאמן אישי, סופר ומרצה בקריה האקדמית בקרית אונו.

eimunmz@gmail.com