בתוך התופת של דרום לבנון, כשריח אבק השריפה עוד עומד באוויר, מצא את עצמו חגי קרויזר, חובש קרבי במילואים, מול המבחן הגדול של חייו. רחפן נפץ של חיזבאללה פגע בקבוצת לוחמים, והפך רגע של שגרה מבצעית לזירת טראומה מדממת.
במונולוג חשוף ובשיחה עם משה מנס, חגי משחזר את הרגעים שבהם האישיות שלו נמחקה לטובת המשימה, ואת הקשר הבלתי ייאמן בין פצועי המלחמה לבין האחים שאיבד בצעירותו.
המונולוג: "אין יותר חגי. אני מכונה"
"אני איתכם, ואני מחזיר אתכם הביתה בחיים" – זה מה שאני אומר לשני החיילים ששכבו בארגז של הטנדר. שניהם מלאים בפציעות ורסיסים בכל הגוף, אחרי שכמה דקות קודם נחת עליהם רחפן נפץ. אני הכוח הרפואי הראשון שהם פוגשים, ואין בשטח עוד סמכות רפואית בכירה יותר.
כשהטנדר שהם בתוכו מתקרב אליי, אני רואה יד מגואלת בדם מבצבצת מהארגז. אני עדיין לא יודע מה אני הולך לראות, אם יש שם בכלל מישהו חי שאפשר לטפל בו. בחצי השנייה שהם מתקרבים אליי אני מספיק לחשוב לעצמי: "איך זה קורה לי בשבוע האחרון במילואים?".
אבל מהרגע שאני עולה לטנדר, אין יותר חגי. אני לא מעניין יותר. אני מכונה. אני כלי עבודה. הם מרכז העולם, ואני הולך לעשות הכול כדי להוציא אותם מכאן בחיים. אין מחשבות, אין רגשות, אין אני. יש סדר פעולות, פקודות והנחיות ברורות מה עושים עם נפגעי טראומה.
אנחנו עובדים כמו מכונה משומנת. עצירת דימומים, הפשטה מלאה, הערכה ראשונית והעברת דיווח מסודר. מטפלים רק במה שיכול להרוג אותם. המקום של שני הפצועים האלו הוא על שולחן הניתוחים, והם חייבים לעוף מכאן וכמה שיותר מהר. רק כשזה נגמר הרשיתי לעצמי להתפרק לרגע. אני כבר לא מכונה. אני חוזר לעצמי.
"מי שנמנע מעימות בגלל פחד – יפגוש את האויב בחצר"
מנס: חגי, הפוסט שלך מצמרר. ספר לנו על הסיטואציה שם בלבנון.
קרויזר: "הייתי בעמדה ושמעתי פיצוץ חזק מאוד. הבנתי שהוא קרוב. אחרי כמה דקות רכב חוזר בדהרה והנהג צועק שיש פצועים. רחפן פגע בקבוצה של תשעה חיילים שהיו מאחורי בטונדה. גלגלנו אותם לתוך המוצב והתחלנו בטיפול ובפינוי מאוד מהירים. היום אנחנו מבינים שההבדל בין חיים למוות הוא עניין של דקות. המטרה שלי הייתה שהם יהיו מוכנים לפינוי - מופשטים, עם ורידים פתוחים ונתיב אוויר מנוהל".
מנס: האיום הזה של הרחפנים, עד כמה הוא משנה את התמונה?
קרויזר: "זה איום מאוד נוכח. מלחמה זה מקום מסוכן, ובלבנון הרחפן הוא איום משמעותי כי המפעיל יכול לשנות את המסלול שלו מרחוק. הצבא שובר על זה את הראש, אבל זה אתגר עולמי. רחפן כזה עולה פחות מאלף שקלים, ומערכת הביטחון חייבת לחשוב מה יקרה אם רחפן כזה ייצא מקלקיליה וינחת בכפר סבא".
לזכר האחים: "שיסתכלו עליי בגאווה"
החיבור של חגי לעולם הרפואה אינו מקרי, הוא נטוע בטרגדיה משפחתית קשה. "הצטרפתי לעולם הרפואה בעקבות אחי שלמה ז"ל, שנהרג בגיל 24 יחד עם אחי הקטן ישי ז"ל, שהיה בן 12 וחצי", הוא מספר בקול רועד. "שלמה היה נהג אמבולנס. למרות שאני חושב עליהם כל יום ואותם אני לא אוכל להחזיר, אני רוצה לחשוב שאם הם יושבים יחד בשמיים ומסתכלים עליי, שלפחות יוכלו להסתכל בגאווה. כל מה שאני עושה הוא לזכרם".
המפגש בבית החולים: "כמו לידה"
לאחר האירוע הקשה, חגי לא יכול היה להמשיך הלאה בלי לסגור מעגל. "עצרתי בבית החולים לבקר אותם. זה הרגיש קצת כמו לידה, כאילו הלכתי לראות תינוק חדש שרק נולד. אתמול עשיתי שיחת וידאו עם הפצוע שהיה במצב אנוש והתעורר. אמרתי לו שאני צריך את השיחה הזאת בשבילי. לראות אותו כבן אדם, יושב עם המשפחה שלו, אחרי שטיפלתי בו כשהוא מחוסר הכרה עם פציעות גרפיות - זו סגירת המעגל הכי חזקה שיש".
"למה אני חוזר למילואים?"
למרות 400 ימי מילואים, תינוק חדש שנולד בבית ועבודה כאיש שיווק, חגי לא מהסס לרגע לגבי העתיד. "אני אלך שוב אם יקראו לי. כי אנחנו מאמינים בזה. מי שנמנע מעימותים בגלל פחד, מקבל בסוף מחבלים בחצר הבית שלו. כדי שרוב האנשים יוכלו לישון בשקט בלילה, קומץ צריך להיות שם במקומות המסוכנים האלה. הבסיס הוא אמונה שזה הבית של העם היהודי, ואנחנו צריכים לשמור עליו".
משה מנס: חגי קרויזר, תודה רבה לך על הדברים. בשורות טובות ומזל טוב.
0 תגובות