בתוך גל העכור של המתחים הציבוריים, לפעמים צץ קול אחר, מפתיע ומרגש, שמזכיר לנו את כוחה של "עין טובה". בתוכנית האקטואליה 'דבר ראשון' בהגשת משה מנס השתדלנו לעסוק היום בטוב ובמאחד.
בתוכנית שודרו כמה תיעודים ויראליים שמזכירים שמפגש עם אנשי אכיפת החוק יכול להיות גם משעשע כמו תיעוד של כבאים שיצאו לרחובות העיירה והפכו את המפגש עם התושבים למלחמת מים קהילתית ומרעננת. או שוטר שהחליט להגדיל ראש והביא ללקוח המופתע את משלוח האוכל שלו לאחר שהשליח המקורי נעצר... כמו גם רץ ברשת על שוטר הנינג'ה ושוטר הרוקד עם כלב.
ישנם גם מקרים שהרצון לעשות טוב יכול חלילה גם לפגוע כמו סיפורה הבלתי יאומן של אישה שביקשה לעשות מעשה טוב, רכשה בעל חיים בטולכארם בסכום של 3,500 שקלים, אך בסופו - כפי שמספר לנו אביהו שרווד - למען חיות הבר - המעשה שלה יגרום למותם של בעלי חיים רבים אחרים
המפנה הדרמטי: "כולם שונאים אותנו? מתברר שלא"
אך הדרמה האמיתית של התוכנית הגיעה בראיון מרתק עם גבריאל שוראקי (צירוקי) – כנר סולן, מנצח, מנהל תזמורות ומורה למוזיקה מוערך. שוראקי, שמגיע בכלל מהעולם החילוני (ואף מעיד על עצמו כבעל שיער ארוך וקוקו), החליט לעצור את מחול השדים הציבורי ולכתוב מניפסט מנומק, מרגש ונטול פילטרים – המונה 13 נקודות של אהבה והערכה עמוקה לחברה החרדית. שוחחנו אתו באריכות על המורכבות, על מה גרם לו לכתוב את הפוסט ועל התגובות שהוא קיבל.
באתר 'כיכר השבת' בחרנו להביא לכם את הפוסט המלא והמרגש של גבריאל, מילה במילה, כפי שפורסם:
אזהרת טריגר - הקריאה לא לאנטישמים: פוסט אהבה והערכה לחרדים
כשהולכים לטיפול זוגי, בדרך כלל מגיעים עם תסכולים וכעסים שיש לנו על השני. ויש סיבות טובות: הוא קמצן, היא בזבזנית, הוא לא עוזר בבית, היא קשוחה ומעצבנת (הלכתי על הכי סטיריאוטיפ לצורך המחשה בלבד, סלחו לי)
ואז המטפל שואל אותך, לצערך הרב:
"מה אתה כן אוהב אצלה?"
ואז אתה רוצה לברוח מהשאלה, אולי הוא לא הבין את הלחץ שאתה חי בו כרגע, עם איזו אישה בעייתית אתה חי, ואתה רוצה להמשיך להסביר את הבעיה לעומק; והוא לא מוותר לך:
"אבל התחתנת איתה, נכון? סימן שאהבת בה משהו. מה אתה עדיין אוהב בה היום?"
ופה אתה מתחיל להזיע, ולחפש עמוק בתוכך. ולאט לאט אתה מנסה לשים בצד, למרות שזה לא פייר ולא צודק, את כל ההתנהגויות הקשות של בת הזוג שלך, ואת כל הכעסים שלך אליה, ואתה מנסה להזכר מה כן טוב אצלה, במה היא יוצאת דופן, ובעצם למה אתה אוהב אותה.
עד כאן האילוסטרציה.
(אין לראות בכתוב לעיל הוכחה כלשהי שעברתי טיפול זוגי - מקסימום רמז לכך. ממליץ לכולם.)
אז ככה נראה לי עם החברה החרדית. בעיקר בתקופה הזאת, אנחנו כל כך כועסים עליהם. ויש סיבות טובות. ואם נפתח עיתון, נראה את כל ההתנהגויות הלא יפות שלהם, בשפע ברכת השם ישתבח שמו לעד.
אבל בואו רגע. בואו נשאל את עצמנו: "מה טוב בהם? מה אנחנו יכולים לאהוב אצלם ולהעריך? מה אפשר ואף רצוי ללמוד מהם?"
אז ברשותכם, אני הכנתי לי רשימה, כדי להזכיר לי. אני בצורה חד משמעית עושה פה הכללות גסות, וברור לנו שזה לא כולל את כולם, וכל הנקודות האלה קיימות במינונים שונים גם בכל שאר המגזרים האחרים, אבל כן מראה על קו כללי שהבחנתי בו אצלם.
1. הנקודה הכי חשובה בעיניי, במקום הראשון רחוק לפני האחרות: *הילדים שלהם לא מכורים לסמארטפון ולסרטונים דבילים*. אני רואה ילדים חילונים וילדים דתיים. 5 דקות בלי יוטיוב, טיקטוק, אינסטוש או נטפליקס, והם מתחילים לאבד את זה. זו מכה. הילדים החרדים סקרנים מכל דבר, שואלים שאלות חכמות, העיניים שלהם נוצצות והמוח תוסס! יש עם מי לדבר. הלוואי והציבור הכללי יגן על הילדים שלו *מהמכה הזו* כמו שהם מגנים על שלהם, והלוואי עליי והילדים שלי.
2. הם שומרי הסף של היהדות. אם מחר ישאר רק יהודי אחד בעולם, ונבקש ממנו ללמד את העולם מהי היהדות, עם כמה שיותר פרטים, כדאי שזה יהיה חרדי. אני אמנם זוכר את הקידוש בעל פה, וזכורות לי כמה סוגיות בבבא מציעא, טלית זו כולה שלי וגו'. אבל אם אני אהיה השריד האחרון של היהדות - אין לי סיכוי. תשאלו אותי על מוזיקה, יהיה לי יותר מה לתרום. וככה גם כל יהודי יום כיפור, שכחנו קצת להשקיע בצד הזה של הזהות שלנו. ואני רוצה לומר: בזכות רב חרדי אני כאן. ההורים שלי חזרו בתשובה כשפגשו רב חרדי, לא נהג מונית תל אביבי - יקר ומוערך ככל שיהיה - ואז עלו לארץ. אז בזכותם אני גר כאן, בזכותם שירתתי כאן, ובזכותם אני משלם כאן מיסים. (וואלה עכשיו שאני אומר את זה בקול רם פחות מתלהב לי. לא נורא, יעבור לי.)
3. הם רציניים וטוטאלים. הם חיים את הערכים שלהם ברמ"ח איבריהם, ולא עושים צחוק מהחיים שלהם. מנסים שלא לבזבז זמן לשווא. הילדים בשיעור א׳ בישיבה קטנה (כיתה ט') לומדים מ-08:00 בבוקר עד 21:00 בערב.
4. הם מלומדים וחכמים. אז נכון, לא במתימטיקה ואנגלית. אבל בגמרא. כל הזמן מפעילים את המוח. למדתם פעם גמרא? זה תרגיל אינסופי להגיון לא הגיוני אך גאוני. כדאי לנו.
5. הם מנומסים. אולי לא בצורה האירופאית של הנימוס, אבל הם שומרים על הלשון, לא שומעים אצלם קללות ומילים גסות.
6. הם אוהבים מוזיקה, ומשקיעים במוזיקה. אז לא מוצארט וברהמס, אבל גם לא אייל גולן ונועה קירל. גם בתחום הזה הם שומרי הסף, של המוזיקה היהודית. בפועל הם שומרים על התרבות המוזיקלית של העם שלנו, בזמן שאנחנו שולחים אוזניים הצידה.
7. הם ישרים, במוקדים שלהם לא לוקחים משהו ששייך למישהו אחר. תלכו בשכונות שלהם, ותראו את המודעות של "השבת אבידה", מגיל קטן מלמדים את הילדים לא לקחת לעצמם את מה שלא להם.
8. הם נדיבים, אצלם צדקה זה לא משהו שנותנים פעם ביובל, אלא משהו שמעוגן ביום יום, תרומות ומעשרות למי שצריך, כי תמיד יש מישהו שיותר צריך ממך. הם גם מתנדבים בזמן ואנרגיה שלהם, זק"א, הצלה, יד שרה, ידידים וכו'. לפני שנייה הגיע חרדי לעזור לי עם ארגז כלים לטפל לי בפאנצ'ר, בחינם. תודה לו.
9. הם חזקים נגד הזרם. הם לא הולכים יחד עם העדר, או לפחות הם הולכים עם העדר הקטן שלהם, נגד כל העולם. תכונה שאני מאוד מעריך. בזה הם כאילו "היהודים של היהודים".
10. הם מתלבשים מכובד. תסתובבו בבני ברק, לא תראו אנשים בפיג'מה, חצי לבושים, או בנעלי בית כי רק מוציאים את הכלב לשתי דקות (אין כלב). יש משהו מכובד בשחור לבן אלגנט הזה, ומגיל קטן מקפידים על נראות מכובדת ומוקפדת.
11. הם יודעים לחסוך, להסתפק במעט ולא לקנות שטויות. חוסכים כל החיים וחיים בצניעות כדי לשלוח את הילדים עם אפשרות לקנות דירה, אפילו קטנה, שיהיה להם לתחילת הדרך.
12. הם יודעים לנהל דיון. אצלם דיון זה קדוש, בדרך כלל יעשו את זה בצורה מכבדת, ישמעו טיעונים, יענו בטיעונים נגדיים, ולא ייכנסו לעלבונות אישיים שלא קשורים לעניין עצמו.
13. הם יותר פתוחים משנראה לנו. הם מזמינים אותי לנגן על הבמות שלהם, ביום הקדוש והנורא של חתונתם, ונותנים לי וסומכים עליי שאלמד את ילדיהם נגינה בכינור. למרות השיער הארוך והקוקו שלי. אני מרגיש אצלם בן בית, למרות שאני שונה בהרבה מובנים, וזה נפלא. אה, ואפילו נתנו לי להתחתן עם אחת משלהם; אם זה לא לתת אמון וקבלה אני לא יודע מה זה אמון וקבלה.
זהו לעכשיו, זה מה שעולה לי לראש כרגע. יצא לי 13 מידות טובות, נשמע כמו מספר טוב. אתם מוזמנים להוסיף לרשימה שלי עוד נקודות משלכם בתגובות, ונרבה בטוב.
כבר כמה שנים שהפוסט הזה מתבשל בלבי, ועכשיו לאור המצב הרגיש צורך להיוולד.
ידוע לי, שיש לכולם המון ביקורת על החברה החרדית. ועל חלק אני מן הסתם מסכים. באותה מידה שחלק מאנשי השמאל והשלום בישראל "התפכחו" לאחר ה-07/10, והבינו שאין עם מי לעשות שלום, אני מאמין שהציבור החרדי צריך "להתפכח" ולהתחיל להתגייס לצה"ל. זה יהיה קשה ולא נעים, אבל פחות קשה ולא נעים מאשר רצח העם שיעשו לנו פה אם לא יהיה לנו צבא חזק, מלא בחיילים. אבל בבקשה: אפשר לבקש, ואף לדרוש, ואף ללחוץ, שיתגייסו - אבל תמיד באהבה, ולזכור שהם לא האויב.
הם אנחנו, ואנחנו הם. "אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך ישרה, שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר: עין טובה. "שנזכה לראות את הטוב באנשים, ונרבה באהבת חינם.
0 תגובות