בימים שבהם המושג "שמעתי באוטובוס" הוחלף ב"ראיתי בקבוצה", הדיון על חדירת תרבות המערב למחנה התורני הופך לרלוונטי מתמיד. בראיון שנערך בתוכנית "דבר ראשון", העלו משה מנס ואריאל שרפר אל פני השטח את המתח המתמיד שבין עולם הישיבות לעולם המעשה, ואת הדרכים היצירתיות שבהן חרדים מתמודדים עם המידע שמסתנן פנימה.
"התרבות הזאת לא לנו"
משה מנס פתח את הדיון בהצהרת כוונות ברורה לגבי המדיניות המערכתית. "אנחנו נמצאים כאן כי דיברנו בשיחת מסדרון על זה שיש עכשיו איזושהי תחרות שירה של גויים שם בעולם הגדול, ושאנחנו לא מדברים עליה ב'כיכר השבת'", הבהיר מנס. "ב'כיכר השבת' לא ידברו על אירוויזיון, כי זאת באמת תוכנית שהיא לא צנועה, היא לא מותאמת, והיא לא אמורה לגרום בנו לשום שמחה כלשהי".
אריאל שרפר מצדו, לא הסתפק רק בגיבוי המדיניות, אלא העניק לה נופך אידיאולוגי:
"כמו שהיטיב לנסח את זה אז אמר עדי רן: 'התרבות הזאת לא לנו כי בליבנו אש'. הוא צודק לגמרי. הכוונה שיש לנו אש אחרת, לא אש זרה".
כשסוגרים דלת – מישהו פותח חלון
אחת הנקודות המורכבות בשיחה הייתה היעילות של חומות ההפרדה. שרפר טען כי למרות המאמץ הכנה, העולם המודרני מצליח למצוא פרצות. "אני חושב שהכל מתחיל ונגמר בזה שאנחנו יוצאים מתוך תורה ובאים לעולם המעשה", הסביר שרפר. "ושמה כתוב בפרשת הקללות 'אשר רדת חומותיך הגבוהות והבצורות'. זאת אומרת, לשים לבן אדם כמה שיותר חומות גבוהות כדי שכל ההשפעות הזרות מבחוץ לא ישחיתו את נפשו הרכה והצנועה".
אלא שלדבריו, יש גבול לכוחה של החומה:
"פה בדיוק הבעיה שאנחנו כל הזמן מגביהים את החומות... כמה שתגביה זה לא יעזור כי העולם מצליח למצוא את הדרכים. איך אומרים? כשהקדוש ברוך הוא סוגר דלת, מישהו פותח חלון".
מנס הסתייג מהקביעה הזו, והדגיש את טוהר עולם הישיבות: "אני לא אוהב את האמירה הזאת מכיוון שאני יודע שאנחנו מדברים על השוליים באמת שמכירים את העולמות האלו, אבל יש ודאי לפחות 50% מעולם הישיבות, מהבחורים שיושבים ולא יודעים מה זה אירוויזיון". שרפר כינה זאת בחיוך "השה תמים", והוסיף כי זו אכן השאיפה, אך המציאות מורכבת יותר.
אדמו"רים ומוספי נדל"ן: למה חייבים לדעת?
שרפר הפתיע כשסיפר על גדולי ישראל שנאלצים להכיר את העולם לצורך הנהגת הציבור. "ראיתי בעיניי וגם שמעתי באוזניי אדמו"רים גדולים שיודעים מה זה 'דה-מרקר' ויודעים מה זה מוספי הנדל"ן מכיוון שהם מייעצים יום יום לאנשי עסקים", אמר. "אם אתה לא תדע מה קורה בעולם העסקים, הוא יבוא לשאול את הרב שאלה והרב יגיד אמת תורתנו הקדושה, אבל גם יש 'טוב תלמוד תורה עם דרך ארץ', אתה גם צריך לדעת מה קורה בעולם".
הוא הביא כדוגמה סיפור על אדמו"ר שהפגין בקיאות במבנה מגדל אייפל:
"שאלו אותו איך הרב יודע? הוא אמר: 'כשאני אומר שלא עשני גוי, אני צריך לדעת מה זה גוי'".
תופעת "משה ארצי": הבורות המופגנת
שרפר תיאר בהומור את הניסיון החרדי להפגין חוסר ידע בתרבות החילונית, גם כשזה לא לגמרי מדויק. הוא הזכיר את הערך "ההוא מה שמו" מספר של אורי אורבך:
"זה שבשקט אמר: 'הזה הוציא איזה שיר, משה ארצי', אני יודע מה? אני לא בעניינים. בוודאי שהוא יודע, הוא יודע איפה זה קיסריה, אבל הוא אמר 'משה ארצי' כדי שלא יחשדו בו חלילה שהוא יודע איך קוראים לשיר".
הקריאה להורים: "לחזור לעידן האוהלים"
למרות היותו מזוהה עם הציבור הדתי-לאומי, שרפר הציג עמדה שמרנית ומפתיעה בנוגע לחינוך הילדים וטכנולוגיה. "אני לא הייתי רוצה שהילד שלי בכלל ידע מה זה אירוויזיון", הצהיר. "אני חושב שגם לנו הדתיים הלאומיים יש נפש יהודית וצריך להגן גם עליה. אני למשל לא מאמין גדול במסננים".
כשנשאל מה הדרך להגן על הילדים, השיב בנחרצות:
"לא לתת להם מחשב בכלל. זה בעצם להחזיר אותנו לעידן האוהלים והגמלים שזה לא רעיון כל כך רע. כשהילד נמצא בתלמוד תורה למה הוא צריך מחשב? בסמארטפונים כבר התחילו להתנתק מהם כי הם מבינים שהדברים האלה הם זוללי תשומת לב וזמן וזה גם מנתק אותנו, זה עושה פערי דורות נורא גדולים... זה יוצר ניתוק בתוך משפחות ובין הורים לילדים".
הגבול בין הכדורגל לאירוויזיון
הראיון נחתם בדיון על הגבולות הדקים. מנס הזכיר מקרה כואב של אחיו שנזרק מישיבה בגלל משחק כדורגל, ושרפר הסביר את הבעייתיות בראיית הממסד הישיבתי: "אם אתה אוסר גם את זה, אז אותו בחור ישיבה לא באמת יודע לעשות את ההפרדה בין כדורגל לבין אירוויזיון שהוא באמת בעייתי. שוב, הכל עניין בחיים של הגדרות. הכדורגל בא עם 'עסקת חבילה'... זה מתקשר ליוונים ולמשחקים שקידשו את הגוף ולא את הנפש".
שרפר סיכם את הצורך בהפרדה מוחלטת:
"צריך לדעת איפה עובר הגבול בין עולם התורה לבין אצטדיון טדי. המשפט הכי מפחיד בתנ"ך זה 'בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה'. פה אנחנו צריכים לדעת איפה לעצור ולהגיד: ידוע לי שיש דבר כזה, לא שלי, לא לי, לא קשור אלינו. משהו שלהם".
0 תגובות