היום בתוכנית "דבר ראשון" בהגשת משה מנס וישראל מאיר דיון נוקב ומקיף על השאלות שכולנו מנסים לפעמים להדחיק – על הדור הצעיר, עולם הפוליטיקה, והחיכוך הבלתי נמנע מול המערכת הצבאית.
טרנד חולף או צמא רוחני? התופעה שמטלטלת את הרחוב
ישראל מאיר העלה לדיון מושג שטלטל אותי: "הזרם הרביעי". הוא לא דיבר על אורתודוקסים, רפורמים או קונסרבטיבים, אלא על תופעה של השנים האחרונות – אנשים שמורכבים משעטנז זהותי תמוה. מצד אחד ציצית וכיפה, ומצד שני סכין בכיס; אנשים שמסוגלים לעקוץ חבר בסכום עתק, ואחר כך להצטופף באירוע סליחות המוני.
מנס שיתף בזיכרון אישי מתוך שירות המילואים בעזה: חייל שאינו שומר מצוות שמניח תפילין מדי יום "כי הוא יהודי", או מחזיק מטבע של 10 שקלים כ"סגולה" בלי להבין שהרעיון ההלכתי הוא בכלל להיות שליח מצווה ולהעביר את הכסף לצדקה. הדברים של הרמב"ם שהוזכרו באולפן חבטו בדיוק במקום: הציצית היא לא שכפץ רוחני ולא קמע לוחמה, היא תזכורת לחיובים של המצוות שחייבים וכפי שכבר כתב הרמב״ם בהלכות עבודה זרה ''הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא על התינוק שלא יִבָּעֵת, והמניח ספר-תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן, לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים, אלא שהם בכלל הכופרים בתורה, שהן עושין דברי תורה רִפאות גוף, ואינן אלא רִפאות נפשות שנאמר: 'וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ''
"מה שוות הציציות האלה אם אחר כך פוגעים במישהו? מה שוות הכיפות אם אין לכם מושג מה אתם לובשים ואתם עושים את זה רק כי זה מגניב וטרנדי?"
"מישהו שומע את האפליה בסמינרים?" – דנה בצלאל מציבה מראה
בחלק השני של התוכנית הצטרפה העיתונאית דנה בצלאל ("כאן מורשת"), והשיחה בינה לבין המגישים פתחה פצע פתוח בעולם הפוליטיקה החרדית: ייצוג הנשים.
משה וישראל תהו האם הצבת אישה ברשימה חרדית תביא קולות. התשובה שלהם הייתה חד-משמעית: לא, שהרי הציבור החרדי מצביע אך ורק לפי הוראת גדולי ישראל "ככל אשר יורוך". אבל דנה בצלאל כיוונה לנקודה הרבה יותר עמוקה מחישוב של מנדטים.
בצלאל חשפה את הצביעות התקשורתית: כל חציצי המבקרים מופנים תמיד כלפי החרדים, בעוד שבמפלגות חילוניות רבות (כמו הליכוד) ייצוג הנשים זעיר, או שמוקמות מפלגות בהנהגה גברית לחלוטין ואיש לא פוצה פה. אבל מעבר לצביעות, דנה שמה על השולחן את הצורך האמיתי:
חצי מהבוחרים: הנשים החרדיות הן 50% מהציבור. המפלגות מבינות את הכוח הזה ומקימות כנסים ומטות נשים ייעודיים. קול שונה ורגשי: 99% מהמייצגים של החרדים בתקשורת הם גברים. כשאישה חרדית מדברת, היא מביאה איתה שיח מורכב, אנושי ורגשי יותר. הנושאים המושתקים: נוכחות נשית בזירה הציבורית היא הדרך היחידה לטפל בנושאים כאובים שנשארים בפינה – כמו האפליה הקשה והכואבת ברישום לסמינרים או נושא בריאות הנפש במגזר.
סערת פלוגת "תומר": כשהאמון מול צה"ל נשבר לרסיסים
החלק הטעון ביותר בתוכנית עסק באירוע שהסעיר את המגזר כולו: לוחמים מפלוגת "תומר" החרדית בגבעתי שנשפטו לימי מאסר בכלא הצבאי, לאחר שסירבו לעלות לנגמ"ש שבו נסעה פרמדיקית צבאית במהלך פעילות שגרתית בעזה.
ישראל מאיר לא היסס ולא ניסה לעדן את הדברים:
- ההבחנה ההלכתית: באירוע חירום של פיקוח נפש – הימנעות מטיפול היא "חסידות שוטה". אבל בשגרה מבצעית? כל הכבוד ללוחמים שעמדו על הערכים שלהם ושילמו על כך מחיר אישי בכלא. שבירת האמון: הפנייה של ישראל למפקדי צה"ל זעקה מדם לבו. כשמבטיחים לבחור חרדי ולאביו תנאי הפרדה מוחלטים כדי שיסכים להתגייס, ואז מפרים את ההבטחה הזו בשטח – הנזק לאמון הוא חסר תקנה.
ישראל מאיר: "אתם קוראים לחרדים להתגייס ומבטיחים הפרדה, ואז מפרים את זה. אם אני אבא שמתלבט אם לשלוח את הבן שלו – מקרה כזה שובר לי את כל האמון במערכת!"
משה מנס אמנם טען מנגד שאביו של לוחם שרוצה להתגייס לא יימנע מכך בגלל מקרה בודד, אך בסופו של דבר שניהם הסכימו: אם צה"ל באמת רוצה לשלב חרדים (כמו בחטיבת "חשמונאים" החדשה), הוא חייב להיות חכם ולא רק צודק.
0 תגובות