תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: ליל שבת, דפיקות נמרצות על דלת ביתו של חובש מתנדב, בפתח עומד שכן מודאג, פניו חיוורות: "אבא שלי מרגיש רע, יש לו כאבים לוחצים בחזה כבר חצי שעה". החובש נחרד: אדם חווה התקף לב קלאסי במשך חצי שעה יקרות, ובמקום להזעיק מיד ניידת טיפול נמרץ לחדר הצינתורים, המשפחה בחרה ללכת ברגל, לחפש את הכונן השכונתי, ואולי לגלות שהוא בכלל נמצא באותו זמן בתפילה או אצל קרובי משפחה.
התופעה הזו, כך מתרעים אנשי רפואה בשבועות האחרונים, אינה מקרית והיא עלולה לעלות בחיי אדם. בראיון נוקב שערך משה מנס עם הרב אייזיק כץ – מחבר רב-המכר ההלכתי "כונן כהלכה", חובש ונהג אמבולנס ותיק – נחשף הפער המורכב שבין החינוך הנוקשה לשמירת שבת לבין החובה ההלכתית הבלתי מתפשרת להצלת חיים.
ה-DNA של השבת מול חרדת החילול
"יש פה צד אנושי שאני יכול להבין אותו," מסביר הרב כץ בכנות. "אנחנו מחונכים מגיל אפס ששבת היא קודש קודשים. האיסור לעשות פעולה שיש בה חילול שבת טבוע ב-DNA שלנו. כשמישהו לא מרגיש טוב, המחשבה על הרגע שבו הוא צריך 'לעבור את הגדר' ולחייג בטלפון יוצרת לחץ עצום ונרווים (עצבנות) למי שאינו מיומן בכך."
הלחץ הזה גורם לאנשים לחפש "נתיבים עוקפים" – כמו ריצה לבית של הכונן השכונתי. אלא שהחיפוש הזה גובה מחיר כבד בזמן. "השכן לא בבית? אז מדלגים רחוב למעלה, או הולכים לבית הכנסת. בינתיים הזמן עובר, ובמקרים של אירוע מוחי או לבבי – כל דקה קובעת."
הרב כץ מדגיש כי האחריות ההלכתית הראשונה במעלה מוטלת דווקא על מנהיגי הקהילה.
"ההלכה אומרת מפורש: רב שבעיר שלו אנשים שואלים שאלות על פיקוח נפש בשבת במקום לפעול מיד – יש עליו תביעה. תפקידו של הרב הוא להנגיש לציבור את הידיעה שבשבת, פיקוח נפש דוחה את הכל, ועושים מה שצריך בלי לשאול שאלות."
בין מצפון לאחריות: דילמת ה-1%
המראיין, משה מנס, הציג בפני הרב כץ דילמה יומיומית של הורים ואנשי רפואה: אישה בהיריון שלא מרגישה תנועות כבר שעתיים, או ילד שנפל על הראש, לא הקיא, ומתנהג כרגיל. ב-99% מהמקרים הכל בסדר, ואם יגיעו למיון יתברר שאין כלום. האם גם אז צריך לחלל שבת?
הרב כץ מציע חלוקה חדה: "אני מפריד בין מצפון לבין אחריות מקצועית. אם יש סיכון של אחוז אחד בלבד שהילד סובל מדימום מוחי פנימי, זו לא שאלה של מצפון – זו אחריות. התפקיד שלנו כאנשי מקצוע הוא לבחון את המקרה באופן רפואי מובהק. אם יש חשש לסכנה של כלי דם, זיהום או פגיעה פנימית, ההנחיה היא לפנות לטיפול רפואי."
הוא מוסיף משפט שהפך לנר לרגליו ולרגלי תלמידיו:
"עדיף לי שמאה אנשים יכעסו עליי אחר כך במוצאי שבת ויגידו 'סתם שלחת אותנו לבית חולים ולא היה לבן שלי כלום', וכל המאה האלה יחיו – מאשר שמישהו אחד, בגלל שאמרתי לו 'עזוב, לא נראה לי', יקפח את חייו."
האסון ברחוב גולדה מאיר: למה אסור לנסוע ברכב פרטי?
אחת הנקודות המרתקות והמפתיעות בראיון נגעה לאופן הפינוי לבית החולים. בעלים רבים של נשים יולדות או בני משפחה של חולים מעדיפים לנהוג בעצמם ברכבם הפרטי, מתוך מחשבה שגויה שכך הם "חוסכים" פעולות חילול שבת (כמו נסיעת האמבולנס הלוך וחזור).
הרב כץ יוצא חוצץ נגד התופעה הזו ומספק אזהרה חמורה: במקרה רפואי בשבת – מזמינים אך ורק אמבולנס.
"אדם שלא רגיל לנסוע בשבת, ונמצא בלחץ מטורף בגלל המצב הרפואי של אשתו או בנו, עושה טעויות קריטיות על הכביש," הוא מסביר. "הוא מנסה לחסוך בלחיצה על הברקס כדי שלא תידלק נורית, מנסה 'לגנוב' רמזורים, והתוצאות קטסטרופליות. כמות התאונות שנגרמו מכך היא בלתי נתפסת."
כדוגמה מצמררת, נזכר הרב כץ במקרה שהתרחש לפני כעשור בשכונת רמות בירושלים: בעל פינה את אשתו היולדת ברכבו הפרטי, ויחד איתם נסעה גם אמה של היולדת. בדרך, בציר גולדה מאיר, מתוך לחץ וניסיון "לחסוך" ברמזורים, התנגש הבעל בעוצמה ברכב אחר בצומת. היולדת שרדה, אך האם נפצעה קשה ונפטרה בבית החולים. "מי שלא רגיל לנהוג בשבת, והעצבים שלו מרוטים – מייצר תקלות קטלניות."
המדריך המעשי לשבת: איך פועלים נכון?
כדי למנוע את האסון הבא, מסכם הרב אייזיק כץ את תורת הספר "כונן כהלכה" לכמה כללי ברזל פשוטים:
אל תרוצו לחפש כוננים: אם מדובר במצב חירום ברור (כאבים בחזה, קוצר נשימה חריף, איבוד הכרה, דימום מאסיבי) – מחייגים מיד לגורמי ההצלה.
התייעצות טלפונית עדיפה על פני המתנה: אם יש ספק, עדיף להרים טלפון לקו החירום. לפי רוב הפוסקים, עצם השיחה וההתייעצות הרפואית היא איסור דרבנן (וניתן לעשותה בשינוי), והיא עדיפה עשרות מונים על פני בזבוז זמן פיזי בחיפוש אחר רופא או חובש.
השאירו את ההגה למקצוענים: אל תפנו חולים ברכב פרטי. האמבולנס מופעל על ידי אנשים מיומנים שמכירים הן את חוקי התנועה והן את גדרי ההלכה המדויקים, ומסוגלים להעניק טיפול רפואי מציל חיים כבר במהלך הנסיעה.
בפיקוח נפש - אין מקום ל"חומרות": הרב כץ חותם בסיפור מקומם על מקרה שבו הגיע לאדם בעיצומו של התקף אפילפטי או פסיכוטי בבית חשוך, ובני המשפחה ביקשו ממנו, מהחובש, להדליק את האור כדי לא לחלל שבת בעצמם. "במקום שאינטרס החיים דורש זאת – הדלקת האור, הנסיעה והטיפול הם-הם החובה וההלכה."
0 תגובות