משך שנים הוא היה הסדין האדום של מערכת הביטחון. נער גבעות שראה בממסד אויב, שנעצר, שהפגין, שחי את השטח בכל רמ"ח איבריו. היום, כשהוא לבוש בחליפה מחויטת ויושב בלשכה ממוזגת בכנסת, צבי סוכות לא מנסה להסתיר את העבר שלו, אבל הוא בהחלט מנסה לצקת בו תוכן חדש. בשיחה פתוחה וממושכת, הוא חושף פנים שלא תמיד עוברות דרך הפילטרים של מהדורות החדשות.
"אני כל יום שואל את עצמי מי אני"
הראיון עם משה מנס במסגרת תוכנית 'דבר השבוע' נפתח בשאלה הקיומית ביותר: מי אתה, צבי סוכות? התשובה שלו מפתיעה בכנותה. "אני כל יום שואל את עצמי את השאלה הזו," הוא מודה. "אני מקווה שאני עונה לעצמי תשובות טובות. כשאתה בתפקיד ציבורי, אתה חייב לדעת למה קמת בבוקר ומה הסיפור שאתה מספר לעולם".
ה"סיפור" של סוכות, כך נראה, טבול עמוק בעולם החסידות. "מה הייתי רוצה להיות? אדם שמצליח להביא את העולם החסידי לפוליטיקה. את הערכים של הבעל שם טוב, את המקום של לראות כל יהודי ולהסתכל על הנקודה הטובה, כמו שרבי נחמן אומר. אם אצליח להביא את זה למציאות הפוליטית, זו תהיה בשורה גדולה".
המאבק על אומן: "למה התרבות שלי שווה פחות?"
אחד הנושאים שבוערים בסוכות הוא הסדרת הטיסה לאומן בראש השנה. עבורו, לא מדובר ב"כאב ראש לוגיסטי" של הממשלה, אלא בזכות בסיסית של עשרות אלפי אזרחים. "בכל שנה נזכרים בזה באלול, ואז הכל זה פלסטרים. אני אומר – בואו נעשה סדר. צריך אבא ואמא לסיפור הזה במשרדי הממשלה ותקציב ייעודי".
הוא לא מהסס להשוות את זה לעולמות התרבות החילוניים: "אני לא הולך לתיאטרון, זה לא עולם התרבות שלי. שם מושקעים 80-90 מיליון שקל בשנה. עולם התרבות שלי זה רשב"י במירון ורבי נחמן באומן. שם נפתח לי הלב. למה אני כאזרח שווה פחות? באיזה עולם התרבות של הצגות ערכית יותר מהתרבות של לבוא לצדיק?".
סגירת המעגל המצמררת בקבר יוסף
במהלך הראיון, סוכות חוזר לרגע אחד ששינה את חייו – הרצח של חותנו, אביה של אשתו, בדרכו לקבר יוסף לפני כ-25 שנה, בדיוק כשישראל נטשה את המקום. "זו הייתה תמונת הניצחון של האינתיפאדה השנייה. הם הבריחו אותנו משם".
לפני מספר ימים, סוכות סגר מעגל. "עבדתי קשה מול שר הביטחון כדי לאפשר תפילה וקריאת תורה באור יום בקבר יוסף. פתאום, בלי שתכננו, יצא שקראנו בתורה 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו' – כשאנחנו עומדים בדיוק שם, ליד עצמות יוסף. זה היה רגע מצמרר. סימן מהקדוש ברוך הוא שאנחנו עושים את הדבר הנכון".
המהפך בקבינט: "העולם מכבד כוח"
במישור המדיני-ביטחוני, סוכות משוכנע שהמפנה במלחמה הגיע בזכות שינוי האיזון בקבינט. "כל זמן שגנץ ואיזנקוט היו שם יחד עם גלנט, המדינה התנהלה בצורה מסוימת – חיפשו הסכמים על בסיס 1701. ברגע שהקבינט השתנה והגיעו אנשים שרוצים להכריע, ראינו את חיסול נסראללה ואת חיסול הנהגת חמאס בקטר ובטהרן".
לדבריו, הביקורת העולמית לא מפחידה אותו. "העולם לא רוצה להיות חבר של בן אדם שתמיד מוותר. המצב שלנו בעולם השתפר כי הראינו כוח. כשהורדנו את האיראנים וחיזבאללה, הפכנו למדינה שכולם רוצים להיות חברים שלה".
בין הגבעות לממלכתיות: "אנרכיה זה רע"
השאלות הקשות ביותר מגיעות כשסוכות נדרש לעברו. איך הוא מסביר לנער גבעות לציית לחוק, כשהוא עצמו צמח מתוך אי-ציות? "אני לא שופט אף אחד," הוא עונה בזהירות. "אני מעריך ואוהב את הנערים האלה, הם מצילים את המדינה. אבל הפעלת אלימות ללא סמכות היא דבר פסול. אנרכיה מפרקת אותנו".
גם כשמדברים על כניסתו לבסיס שדה תימן, הוא מסרב להתנצל אך מציב גבול: "הגעתי להגן על זכויות הלוחמים שלי כי נעשה שם עוול מטורף. לי כחבר כנסת מותר להיכנס, אבל אזרחים לא צריכים להיכנס לבסיסים. הגבול הוא דק, אבל אני קודם כל בעד הלוחמים".
חיים על מסלול של דף יומי
מאחורי הפוליטיקאי הלוחמני מסתתר אדם שמתגעגע לבית. "אין לי שנייה לנשום," הוא מודה. בנו הקטן, אליאל דוד, נולד בדיוק כשסוכות נבחר לכנסת. "וואלה, אני מכיר אותו בעיקר בשבתות. זה קשוח. בבוקר אני מעיר אותו ולוקח למעון, וזהו".
בתוך הלו"ז המטורף, יש עוגן אחד שלא זז: הדף היומי. "אני 'מתאבד' על זה. עכשיו במסכת מנחות, סוגיות של קמיצה וחלב. אם היה לי זמן פנוי, הייתי פשוט לומד. אני באמת אוהב ללמוד".
המאבק על השיח: "התקשורת יצרה דמון"
סוכות טוען שהתמונה שמציירים עליו ב"ארץ נהדרת" ובאולפנים רחוקה מהמציאות. "הם יוצרים דמון. רואים כיפה ופאות וכבר יודעים עליך הכל. בוועדת החינוך שאני מנהל, אני מביא גישה מכילה. בדיון על הפרדה באקדמיה פניתי לחברי הכנסת מהשמאל: 'תהיו ליברלים, תנו לאדם שרוצה ללמוד בהפרדה את המקום שלו'. אנחנו היום הרבה יותר ליברלים מהצד השני, שרק רוצה לכפות עלינו את עולמו".
לסיום, הוא קורא לעיתונות ולציבור לזנוח את הכותרות המפוצצות לטובת שיח עומק. "הפכנו לעולם שחי בכותרות. יש ערך בלשבת ולדבר באמת, בלי לחפש רק את ה'בום'. בסוף, המטרה היא שכולנו נוכל לחיות כאן יחד".
0 תגובות