נתנאל איזק (לשעבר מנכ"ל משרד ירושלים ומסורת ישראל) חוזר בריאיון מיוחד עם משה מנס בתוכנית 'דבר ראשון' לימי הנעורים שלו בסערת מאבקי הימין – החל מהסכמי אוסלו, דרך המאבק על רמת הגולן ועד לפינוי גוש קטיף – ומנתח בפרספקטיבה של 20 שנה את האפקטיביות של המחאה החרדית הנוכחית לעומת השגיאות, לדבריו, של המגזר אליו הוא משתייך.
הכלל של פעם: שומרים על החוק (כמעט תמיד)
איזק נזכר בימים שבהם ההנהגה של הציבור הדתי-לאומי הכתיבה קו ברור וממלכתי, גם בעיצומו של מאבק קיומי על הבית:
"כשהיינו מגיעים להפגנות, היה כלל ברור מאוד. ההנהגה קראה לכל המפגינים לשמור על החוקים. אני זוכר שבשרשרת האנושית מירושלים לנווה דקלים, אסור היה לנו לעמוד אפילו במרחק של כמה מטרים משולי הכביש".
אמנם בשלבים המאוחרים יותר, כשהגלגלים כבר נעו, היו ניסיונות לחסום את המדינה ואף מעצרים מתוקשרים (כמו מעצרה של בת 14), אך איזק מדגיש כי המרמור בקרב הצעירים היה גדול: "הרגשנו שככה אי אפשר לעצור תוכנית כל כך גדולה".
"מבחינתי? שהמשטרה תעיף אותם לכלא"
למרות ההשוואה לפלג הירושלמי, לאיזק חשוב להבהיר כי הוא מתנגד נחרצות לטקטיקה של חסימות כבישים, ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית היא מגיעה.
"מבחינתי, כל מי שיורד לחסום כבישים במדינת ישראל – חרדי, חילוני, קפלן או גוש קטיף – שהמשטרה תיקח אותו, תעיף אותו, ואם צריך שיישב בכלא. אתה חוסם חיים של מדינה שלמה על מחאה שיש לך נציגים בכנסת שאמורים לטפל בה".
תופעת הסלפי וה"קומזיץ" באיילון: איזק מפנה אצבע מאשימה גם לעבר מערכת אכיפת החוק והתקשורת, שלדבריו יצרו נורמליזציה מסוכנת: "כשחסמו את האיילון [במחאות קפלן], ירדו מפקדי תחנות, עיתונאים ונבחרי ציבור, עשו סלפי וקרצו למצלמה. זה נראה לאנשים לגיטימי. אבל אקדח שראית במערכה הראשונה, יורה באוטומט במערכה השנייה. החרדים משתמשים היום באותו נשק בדיוק".
משל מיליון הדולר: הפסיפס החרדי מול ההתפלפלות הציונית-דתית
בתשובה לשאלה מה הופך את הציבור החרדי לאפקטיבי יותר במאבקיו, מציג איזק סיפור אמיתי ששמע מכלי ראשון על פילנתרופ גדול שביקש לתרום מיליון דולר לחיזוק הזהות היהודית, והתלבט בין נציגים חרדים לנציגי הציונות הדתית.
התורם הושיב בחדר ארבעה נציגים חרדים (ספרדי, ליטאי, חסידי ואיש פא"י) ומולם ארבעה נציגים מהציונות הדתית. בסופו של דבר, הכסף הלך לחרדים. כשנשאל התורם מדוע, השיב: "החרדים הציגו לי תוכנית אחת מאוחדת איך הם עובדים ביחד. כשישבו מולי הארבעה של הדתי-לאומי, הם התחילו להתפלפל ביניהם על השקפות עולם. ברור לי שגם החרדים לא מסכימים ביניהם, אבל הם הראו מצג מאוחד, וידעו להסתדר ביניהם אחר כך".
זהו, לדברי איזק, סוד כוחו של המגזר החרדי גם ברחוב. למרות שמדובר בפסיפס ענק של חסידים, ליטאים, ספרדים ואפילו נושרים – ברגע האמת, כשלוקחים אחד מהם למעצר, ישנה התגייסות טוטאלית. "כולם באים ומתייצבים כגוש אחד. המדינה משתקת, ופתאום כולם נסוגים ומדברים על הידברות".
מחיר הטראומה
בסיום הראיון, איזק קושר את חוסר האפקטיביות של אז למציאות הביטחונית של היום. כלוחם לשעבר ברפיח, בסג'עייה ובנוסיראת לפני ההתנתקות, הוא דוחה את הטענה ש"מעזה תמיד ירו עלינו": "הנוכחות הצבאית שם הייתה עם מחירים כבדים, אבל המחירים שאנחנו משלמים היום הם ודאי תולדה של אותה תוכנית התנתקות. אם היינו יודעים אז להתאחד ולהילחם על המטרה כמו שהפלג הירושלמי יודע לעשות היום – פני ההיסטוריה היו שונים".
0 תגובות