רגע לפני שאנחנו סוגרים את השנה ונכנסים לימי הדין והרחמים, התכנסנו לתוכנית האחרונה של "דבר השבוע" לשנה זו. רגע לפני שאנחנו ממהרים לסליחות – עצרנו רגע לנשום, לסכם, ולקבל צידה חשובה לדרך לקראת השנה החדשה, עם שלושה אורחים מרתקים.
רשימת החמישה, וסליחה ש(לא) פגעתי
הנושא הראשון שעל הפרק, איתו פתחנו יחד עם אריאל שרפר, הוא שאלת השאלות של ערב חג: למי אנחנו באמת חייבים להגיד ולשלוח "שנה טובה"? מתברר שהלחץ הזה, של להספיק לאחל לכולם, הוא לא תמיד הכרחי. שרפר מציע מודל פשוט: "רשימת החמישה" – חמישה אנשים שחובה להתקשר אליהם באופן אישי ולאחל להם שנה טובה. בראש ובראשונה, כמובן, ההורים (שהם למעשה כיחידה אחת). לאחר מכן האחים והאחיות – במיוחד אלו שאנחנו לא מדברים איתם ביומיום השוטף. אחריהם חברים קרובים, קרובי משפחה מעבר לים, ולבסוף – עמיתים למקצוע.
ומה לגבי הודעות הוואטסאפ הקבוצתיות שאנחנו מוצפים בהן מאנשי מקצוע זרים? את הטלפון האישי, אומר שרפר, תשמרו לאנשים שאתם יודעים שמחכים לשמוע את הקול שלכם. לאחים המרוחקים יותר או למכרים, גם הודעה חמה תעשה את העבודה.
לקראת יום כיפור, עולה סוגיית בקשת הסליחה. שרפר יוצא נגד הביטוי השגור והמתחמק: "סליחה אם פגעתי". "אם פגעתי – זה סימן שאתה לא בטוח", הוא מסביר. בקשת סליחה אמיתית צריכה לבוא ממקום של ודאות ולקיחת אחריות: "סליחה שפגעתי". יום כיפור הוא "יום הסולחה הלאומי", המתנה המדהימה של היהדות לעולם. משפחות שהתפרקו יכולות להתחבר מחדש בטלפון אחד של "נשכח, נסלח, בוא נתקדם". אל תפספסו את ההזדמנות הזו, גם מול עובדים וקולגות – מעבר לפן המקצועי, יש פה בני אדם עם רגשות, ועדיף לנצל את ההזדמנות לנקות את השולחן.
מודל קסדת השריונר: איך לדבר עם הילדים?
לקראת החזרה ללימודים, הציג שרפר מודל תקשורת הורי מקורי ששאל מתקופת שירותו כטנקיסט. כשהילד חוזר מהתלמוד תורה או מבית הספר והתשובה לשאלה "איך היה?" מסתכמת ב"בסדר", אפשר להשתמש ב"קסדת השריונר", בעלת שלושה מצבי קשר:
- אחורי קבוע (הכל פתוח): השיחה הרגילה והקבועה כשהילד חוזר מבית הספר. שני הצדדים משדרים וקולטים, יחד עם כל רעשי הרקע של הבית והיומיום.
- אמצעי יידיש (האזנה בלבד): המצב בו ההורה נמצא רוב היום. הוא בעבודה, הילד בלימודים, אבל ההורה תמיד קשוב ודרוך. הוא מאזין למערכת, מוכן לכל טלפון או קריאה, גם מבלי לדבר.
- קדמי קפיצי (שיחה ישירה ובלעדית): הזמן ששמור לשיחות עומק – בשבתות או בזמנים פנויים מיוחדים. ההורה "יוצא החוצה" אל מול הילד ומזמין אותו לשיחה ישירה וקרובה ("מה העניינים? בוא נדבר").
"הטעם" מאומן: למצוא משמעות על ההגה
בחלק השני של התוכנית, הבאנו קטע מוך התוכנית 'עבודה שבלב' שעוסק בתפילות, בנוסחים ובימים הנוראים - גלשנו לשיחה על הנושא האקוטי של חרדים עובדים, מזווית קצת אחרת. בקטע שאהני מביא מתוך הראיון המלא שוחחתי עם הרב שימי פריד, בעל תפילה מוכר ומיוחד באומן, שביומיום שלו עובד כ'דרייבר' (נהג הסעות).
בשיחה כנה, עלה הפער התפיסתי שבין החינוך הליטאי (הדוחף למצוינות, גדלות בתורה או לחלופין, אם כבר יוצאים לעבוד – אז להייטק או למשרות בכירות) לבין התפיסה החסידית והפשוטה של הרב פריד. מבחינתו, השאלה "האם אתה מרגיש שאתה ממלא את ייעודך כדרייבר?" כמעט לא מובנת. "אני מביא פרנסה למשפחה שלי, ועל הדרך אפשר לדבר בנסיעה מהקב"ה, או לשתף במשהו שלמדתי היום. מסיעים אברך לכולל, משפחה לחתונה – יש בזה הרבה חסד", הוא מסביר בפשטות.
פריד חיבר את הדברים למעשה המפורסם של רבי נחמן מברסלב על "החכם והתם". התם, שהיה סנדלר, עשה נעליים משולשות ולא מושלמות, אך היה שמח בחלקו בצורה יוצאת דופן. כששאלו אותו למה הוא שמח כשחקיינים ובעלי מקצוע אחרים מרוויחים יותר ומייצרים נעליים טובות יותר, הוא ענה בפשטות: "זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי". כשהחכם והתם נפגשים, החכם מסרב להאמין שיוכל אי פעם לרדת למדרגתו של התם. תשובתו של התם עמוקה מני ים: "אצל השם יתברך הכל אפשרי". החכם מסתכל על נקודת הפתיחה שבה נולד כחכם, אך התם מסתכל אחורה יותר – אל רצון הבורא. הסיבה שהגעת לאן שהגעת ונולדת כפי שנולדת, היא כי כך השם רצה. זו אינה התחמקות, אלא אמונה יוקדת בכך שכל אדם נמצא בדיוק במקום ובשליחות שהקב"ה הועיד לו, גם אם זה מאחורי ההגה בדרך לחיפה.
מרפאים את הכאב דרך משקולות
את התוכנית חתמנו עם זווית בריאותית חשובה מפי מדריך הכושר אלכסנדר גוטיין, שדיבר על שיקום מפציעות – נושא שרבים מאיתנו, לצערנו, מכירים מקרוב.
לדברי גוטיין, רוב המתאמנים שמגיעים אליו לשיקום סובלים מאותן בעיות: כ-60% מגיעים עם בעיות גב (פריצות דיסק, בלט דיסק, או כאבים כרוניים), ועוד כ-30% סובלים מבעיות ברכיים (שחיקת סחוס, קרע במיניסקוס), לצד פציעות כתפיים שונות.
השיטה פשוטה אך דורשת עבודה: "לא צריך לרוץ לכל מיני 'פתרונות קסם', כדורי פלא או מדבקות. אם תחזקו את השריר ואת הגוף, ואם תגיעו לכשל (עבודת שריר מאומצת עד קצה היכולת באותו סט) – סביר להניח שזה יעזור לכם משמעותית". לשאלה כיצד יודעים שהברך באמת תוקנה גם בלי לראות מה קורה בפנים, התשובה שלו חדה: המבחן הוא התפקוד. ברגע שאדם עם קרע במיניסקוס מצליח, לאחר מספר חודשי עבודה וחיזוק, ללכת, לעמוד, ואפילו לרוץ ולקפוץ בלי כאבים – הרי ש"ברך שמתנהגת כמו ברך בריאה, היא ברך בריאה". בדוק, מנוסה, ובעיקר – מוכיח שחדר הכושר יכול פשוט להציל אותנו מכאבים כרוניים.
עד כאן תוכנית 'דבר השבוע' לשנה זו. תודה שהייתם איתנו. עשו דברים טובים, הוסיפו ברכה ונחת. שתהיה לכולנו שנה טובה, מתוקה ובריאה, כתיבה וחתימה טובה, ושיתקבלו כל תפילותינו ברצון.
0 תגובות