פרק גדוש ומגוון של התוכנית "דבר ראשון" בהגשת משה מנס וישראל מאיר העלה לקדמת הבמה סוגיות בוערות מתוך ההוויה החרדית והישראלית: החל מפקקים והפגנות, דרך השאלות העמוקות של בחורי הישיבות בסוגיית הגיוס, ועד לדילמות הלכתיות בחדר הכושר, תחקירים תקשורתיים ושיעור דף יומי מעמיק.
1. הומור באולפן, פקקים בדרכים וקליסטניקס על הכביש
התוכנית נפתחה בהצצה חצי-הומוריסטית לעבודת המצלמה הלא פשוטה של הצלם אבי לודמיר (וחתולו "מלפוי"), לצד דיון חווייתי על גל ההפגנות הסוערות של אנשי "הפלג הירושלמי" ("עץ-ניקים").
התמודדות על הכביש: ישראל מאיר שיתף כיצד נתקע בשעות העומס בדרך מחזרה מהצפון בגלל ההפגנות ומה הוא שומע ברגעי הלחץ והחרדה. בנוסף מנס העלה על הנס את אחיה בן הרוש, שניצל את זמן העמידה בפקקים לביצוע תרגילי התעמלות וקליסטניקס ממש באמצע הכביש. "ניצול הזמן ההידור"
2. "גלולת התמימות" וסרט ההסברה לבחורי הישיבות
בעקבות סרטון ויראלי שבו נראים אברכים ("חזון-אישניקים") יושבים בסיום מסכת בצניעות, עם בקבוק פפסי מקס ושירה פשוטה הרחק מעולם התיעודים והמצלמות, התפתח באולפן דיון נוקב על תמימות ואושר.
ישראל מאיר טען כי היה שמח לקחת "גלולה" שתחזיר אותו לתמימות של אברך פשוט הפטור מרעשי הרקע של העולם המודרני והסמארטפונים. מאידך, משה מנס הביע הסתייגות, והזכיר את מאמר חז"ל על רשב"י ובנו בצאתם מהמערה — התורה היא "תורת חיים", והניתוק המוחלט מהעולם אינו מתאים לכל אחד ואף אינו מוטיב שמיועד לכלל הציבור בכל עת.
הסרטון של "איחוד בני הישיבות"
הדיון הוביל להצגת סרט הסברה חדש בכיכובו של ישראל מאיר, ביוזמת עמותת "איחוד בני הישיבות" (בהובלת יהודה ויספיש והרב משה לויאר) הרקע למצוקה: בחורי ישיבות רבים ניצבים בפני שאלות פנימיות והסברתיות קשות לגבי אי-גיוסם לצה"ל, במיוחד בעת לחימה ונטל אזרחי כבד. הסרט מציג בחור ישיבה הנחשף לביקורת ברחוב, מגיע לבית המדרש עם תסכול ומנהל דיאלוג נוקב עם המשגיח. הסרט מנתח את שורשי הציונות, את שאלת השוויון בנטל ואת החשש מ"חינוך מחדש" במסגרת הצבאית, תוך מתן מענה תפיסתי ואמוני לבחור שאינו מוצא את מקומו.
3. דילמת הסיגריות בחדר הכושר ו"פרדוקס שלמה"
משה מנס, המנהל סטודיו לכושר, העלה דילמה מוסרית והלכתית: אדם שכח קופסת סיגריות בחדר הכושר — האם להחזיר לו אותה מחיוב "השבת אבידה", או לזרוק אותה לפח כדאגה לבריאותו?
הלכה מול מוסר: הובהר כי ההלכה היא שקובעת את גבולות המוסר ולא תחושת הבטן האישית (בדומה לטעות המוסרית של רובין הוד). מכיוון והמעשן צפוי לקנות חפיסה חדשה, החובה ההלכתית היא להחזיר את האבידה.
פרדוקס שלמה (Solomon's Paradox): הדיון נגע בתופעה הפסיכולוגית שבה בני אדם מסוגלים לתת עצות נפלאות לאחרים (כפי שעשה שלמה המלך), אך מתקשים ליישם אותן בחייהם האישיים בשל מעורבות רגשית.
דיסוננס קוגניטיבי אצל מעשנים: מעשנים מודעים לנזק הבריאותי, אך מייצרים מנגנוני הכחשה ("זה רק למי שמעשן קופסה ביום", "אני מנקה את הגוף בשבת") עד לרגע שבו המציאות טופחת על פניהם.
4. תחקירים תקשורתיים ומסחרה בצדקה
בעקבות תחקיר שפורסם ב'דה מרקר' על עמותות הגובות כספים רבים תוך הפעלת לחצים נפשיים והבטחות לישועות, דנו המגישים בגבול שבין מניפולציה לגניבה:
נרטיב תקשורתי מול אמת משפטית: משה מנס ציין כי יש להבחין בין שיטות שיווק אגרסיביות או תמימות של תורמים, לבין תרמית פלילית (כגון הצגת מצג שווא על ילד חולה שרוב הכספים אינם מגיעים אליו).
המלצה מעשית לתרומות: המגישים הסכימו פה אחד כי יש להימנע מתרומות לגופים לא מפוקחים המבטיחים "ישועות וקמעות". את הכספים יש להפנות אך ורק לקופות צדקה המפוקחות על ידי גדולי הדור, או ישירות לתלמידי חכמים ונזקקים המוכרים באופן אישי.
5. פינת הדף היומי: מסכת בכורות, דף כ"ג
את התוכנית חתם שיעור קצר וממוקד בדף היומי במסכת בכורות (דף כ"ג), שעסק בדיני טומאת נבלה שנפסלה מאכילה:
מחלוקת האמוראים (בר פדה ורבי יוחנן):
בר פדה: טומאה חמורה פוקעת כשהנבלה אינה ראויה עוד למאכל גֵר; טומאה קלה פוקעת כשהיא אינה ראויה אפילו למאכל כלב.
רבי יוחנן: בין טומאה חמורה ובין טומאה קלה – שתיהן ממשיכות מטמאות עד שאינן ראויות למאכל כלב.
מחלוקת הראשונים בביאור דעת בר פדה:
רש"י: "טומאה חמורה" היא טומאת משא, ו"טומאה קלה" היא טומאת מגע (שתיהן מדיני טומאת נבלה).
תוספות: כל טומאת נבלה מוגדרת כ"טומאה חמורה" (ופוקעת כשאינה ראויה לגר), ואילו "טומאה קלה" היא טומאת אוכלין כללית (הנמשכת עד שאינה ראויה לכלב).