איש התקשורת הוותיק, מגיש החדשות והבמאי חיים יבין, הלך לעולמו בגיל 93. הלווייתו תתקיים ביום שישי הקרוב בשעה 11:00 בבית העלמין גבעת השלושה, שם יתכנסו בני משפחתו, עמיתיו ואנשי תקשורת ללוותו בדרכו האחרונה.
יבין, שמילא תפקיד מרכזי בעיצוב מפת השידור הציבורי בישראל במשך כארבעה עשורים, נחשב לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם המסך הקטן וזכה במהלך השנים לכינוי המוכר "מר טלוויזיה".
חיים יבין נולד בשנת 1932 בגרמניה בשם היינץ קלוגר, ובשנת 1933 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. את צעדיו הראשונים בעולם השידור עשה בשנות ה-50 של המאה הקודמת ברדיו של 'קול ישראל', שם עבד כקריין וכעורך. עם הקמת הטלוויזיה הכללית בשלהי שנות ה-60, נמנה יבין עם צוות המייסדים והיה מראשוני הקריינים על המסך. במהירות הפך לאחד מהפנים הבולטות של השידור הציבורי, ובמשך עשרות שנים שימש כקריין וכמגיש הראשי של מהדורת 'מבט', תוך שהוא מעצב את דמותו של מגיש החדשות בישראל.
במהלך קריירת השידור הענפה שלו נרשמו על שמו כמה מהרגעים הדרמטיים ביותר בתולדות המדינה בשידור חי. הציטוט הזכור ביותר שלו נאמר בליל הבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977, אז טבע את המונח "מהפך" ברגע שבו הודיע על ניצחון מפלגת הליכוד בראשות מנחם בגין, מילה שהפכה לנכס צאן ברזל בלקסיקון הפוליטי בישראל. לצד עבודתו בהגשת חדשות, שימש יבין לאורך השנים גם בתפקידים ניהוליים בכירים בשידור הציבורי, ובהם מנהל חטיבת החדשות ומנהל הטלוויזיה הכללית.
בשנותיו המאוחרות, לאחר שפרש מהגשת 'מבט', פנה יבין ליצירת סדרות דוקומנטריות וסרטי תעודה שעסקו בסוגיות חברתיות ופוליטיות מורכבות. במסגרת זו התייחס לא אחת גם למערכת היחסים המורכבת בין החברה הכללית והתקשורת לבין הציבור החרדי. יבין נהג להביע הערכה לעולם התורה והמסורת, אך לצד זאת הביע דאגה מהתרחקות המגזר החרדי מהמדינה וממוסדותיה. בסדרות התעודה שיצר העניק מקום לשיח על מקומם של החרדים בחברה, תוך ניסיון להבין את עומק הפערים התרבותיים והאידאולוגיים. על תרומתו הרב-שנתית לשידור ולתרבות הישראלית הוענק לו בשנת 2010 פרס ישראל בתחום התקשורת.
נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד: ״קיבלנו בצער את הידיעה על לכתו של חיים יבין, חתן פרס ישראל, ממייסדי הטלוויזיה הישראלית ומי שנודע במשך עשרות שנים כ״מר טלוויזיה״. במשך למעלה מארבעה עשורים ליווה חיים את אזרחי ישראל ברגעים המכוננים של חיינו הלאומיים - במקצועיות, באחריות ובממלכתיות שהפכו לחלק בלתי נפרד מנוף התקשורת בישראל. קולו ופניו היו מזוהים עם פרקים מרכזיים בתולדות המדינה, והוא הותיר חותם עמוק על התקשורת הישראלית ועל התרבות הציבורית. מיכל ואני שולחים תנחומים מעומק הלב לרעייתו יוספה, לילדיו ומשפחתו, לחבריו, לעמיתיו הרבים ולכל אוהביו. יהי זכרו ברוך.״
0 תגובות