כך נלמד ילדים להיות מסודרים ומאורגנים - בבית ובלימודים

>> למגזין המלא - לחצו כאן

אחת המשימות החשובות של ההורים היא להקנות לילדים מיומנויות סדר והתארגנות, חלקן קשורות לזמנים (אליהם התייחסתי בפרק הקודם) וחלקן קשורות לחפצים, הרגלים, מטלות או ידע לימודי. לא תמיד קל לעשות את זה, במיוחד כשמדובר בילדים עם הפרעת קשב (ADHD). הורים רבים חשים חסרי אונים מול הקושי להטמיע בילד הרגלים וסדר. למה זה קורה ומה עושים?

שני סוגי ניהול

לכל אחד מאיתנו יש שני כוחות של ארגון - "מנהלים" פנימיים שעוזרים לנו להתנהל במרחב: מנהל עגול ומנהל מרובע.

מנהל מרובע – תפקידו לתכנן מראש, לקבוע ולהחזיק בראש את השלבים הנדרשים להשלמת משימה. הוא גם אחראי לארגן חפצים או מידע לפי סדר, לפקח שכל דבר יימצא במקום שבו יהיה הכי קל למצוא אותו. חלק זה מכניס את התפקוד בשגרה למערכת אוטומאטית ("הרגלים") שחוסכת מחשבה ותכנון כל פעם מחדש.   

מנהל עגול – תפקידו לאלתר פתרונות לבעיות מהרגע להרגע, ולחפש כל העת קיצורי דרך ואלטרנטיבות. הוא גם אחראי ליכולת לעבור בגמישות ממשימה למשימה או תפעול של כמה משימות בו-זמנית. יכולת זו אחראית על גילוי ופיתוח דרכי עבודה חדשות, ויכולת להטמיע סדרים והרגלים חדשים במהירות יחסית.

כולנו משתמשים בשני המנהלים, ומתאימים את המנהל הנכון לכל סיטואציה. למשל, מתכננים מראש את עצמנו, אבל כשמשהו בתכניות משתבש, יודעים לעבור לניהול העגול ולאלתר פתרונות. מידי פעם אנו עוצרים לחשוב האם ההרגלים או שיטות העבודה שלנו הן יעילות, או שאפשר לקצר את הדרך בעזרת שיטות חדשות. 

ילדים הם "עגולים" יותר, במיוחד ילדים עם הפרעת קשב. הם פועלים כאילו המציאות המרובעת של העולם החיצוני תתאים את עצמה אליהם. למשל, להניח חפץ היכן שיוצא, מתוך הנחה סמויה שבבא העת ימצאו אותו. אצל חלקם ניכר חוסר מוטיבציה לטרוח להתארגן לפי כללי הסדר והם רואים בו משהו שמטריח ומכביד עליהם. אצל אחרים ניכר קושי להפנים שיטות עבודה או דפוסי מחשבה קבועים ויציבים. לפעמים נראה שהם דבקים בעיגול כל כך, שהמציאות המרובעת והמסודרת מפתיעה אותם כל פעם מחדש בעצם קיומה. ישנם ילדים שבשל חוסר האיזון בין המנהלים, מגלים דווקא דפוסים של היקבעות וחוסר גמישות בחלק מהנושאים.

השלכות של שימוש יתר במנהל העגול

השילוב של נטייה להשתמש יותר במנהל עגול יחד עם עוד נטיות עגולות "מידי", כמו למשל "שעון עגול", יוצר שורה של קשיים בתפקוד. לדוגמא:

קשיים בארגון הסביבה - שכחה ואיבוד של חפצים או חוסר סדר במרחב האישי (ארון, ילקוט). לפעמים חוסר השליטה על המרחב מתבטאת בנוקשות והיצמדות לחפצים, צורך לסדר בצורה מסויימת דווקא או ב"התקפי סדר" – מעגלים של הזנחת הסביבה עד לזרא ואז "התפרצויות" של סידור הסביבה לפעמים בצורה מוגזמת.

חוסר סדר בלימוד - לדוגמא בגמרא, קושי להחזיק בראש את המהלך ("שקלא וטריא") של הסוגייה, חוסר בהירות בלימוד הנובע מחוסר בתמונה הכוללת ("צורתא דשמעתתא") של הסוגייה. הדבר יכול להתבטא ב"חוסר חשק" ללמוד, היות שהלומד יוצא עם תחושת חוסר אונים בלימוד וחוסר סיפוק כש"אין לו משהו ביד".

הסדר בחפצים/במרחב קשור לסדר בלימוד. כפי שאמר הסבא מקלם זצ"ל: מי שהוא מרושל בהנהגתו ואיננו מסודר ומדויק במעשיו, הריהו גם מבולבל בדעתו ובמחשבתו (תנועת המוסר, ח"ב, עמ' 153).

פתרונות אפשריים

העלאת מודעות לשני המנהלים – ראשית נעלה את המודעות של הילד לקיום שני המנהלים בקרבו. לפעמים הילד מפתח תחושת חוסר אונים וייאוש, והוא חושב שאין לו יכולת להתארגן ביעילות כלל. נזכיר לו (א) שגם לו יש מנהל מרובע, אפילו אם בטבעו הוא נוטה להעדיף את המנהל העגול, (ב) שהוא נהנה/מרוויח מהמנהל המרובע, (ג) שני המנהלים נחוצים, כמו יד ימין ויד שמאל – רק שצריך להפעיל כל אחד במקום המתאים לו.  

אמפתיה וכבוד למנהל העגול– כדי שהילד ירצה להפנים את הריבוע, קודם כל הוא צריך להיות בטוח שיש הבנה, הכרה וכבוד לעיגול שלו. שהנטייה שלו לעיגול היא סוג של "יש" ולא רק "חוסר ב". נכיר ביתרונות של המנהל העגול של הילד, היכן הן באות לידי ביטוי כבר עכשיו כילד, והיכן יוכלו לעזור לו בעתיד כאדם בוגר.

אמפתיה וכבוד למנהל המרובע– לפעמים ילד נוטה לחוש זלזול כלפי הריבוע, או לראות בו דבר טכני וחסר משמעות – גוף בלי נשמה. תפיסה כזו יכולה להוסיף אלמנט רגשי לקושי האובייקטיבי שממילא יש לילד עם הריבוע, וכך הוא נמנע מלפתח את המיומנות המרובעת שבו. החיבור לריבוע צריך להיות מתוך מושגי העיגול (זה נעים/קל יותר) ולא רק מתוך מושגי הריבוע (זה יעיל יותר). לדוגמה, "יותר מידי מנהל עגול זה מעייף כי צריך להמציא כל פעם מחדש. הריבוע 'מוריד מהראש' הרבה מאמץ ועושה חיים קלים יותר". זכר לדבר, נאמר על יששכר: 'וירא מנוחה כי טוב – ויט שכמו לסבול' - שכנע את עצמו לעמול דווקא מתוך אהבת המנוחה.

הטמעה בעזרת תרגול מעשי וסבלני של מיומנויות מנהל מרובע, שתי דוגמאות:

פירוק לגורמים - כמו שתינוק צריך את האוכל טחון לחתיכות קטנות, כך יש לפרק משימה לתתי משימות. למשל, במקום "סדר את החדר" ניתן מטלות ספציפיות: לטאטא את החדר, לקפל כביסה. כל פעם משימה או שתיים. דוגמה נוספת, אומרים באזני הילד את החלקים השונים שמהם מורכבת המשימה הגדולה: "מה יש לנו פה? לאסוף את הצעצועים, לפנות כביסה, לסגור מיטות, וכו'". (להורה הדבר נעשה אוטומאטית בראש).

בניית רצפים/שרשרת פעולות – הופכים את ההתארגנות לחווייתית, בצורה שתטמיע אצל הילד את התובנה לפיה משימה היא כמו רכבת, יש לה "קטר" ויש לה "קרונות". למשל: התארגנות לשינה: הקטר הוא לישון בזמן מסויים. הקרונות: להכין חדר לשינה, להכין בגדים למחר, להכין פיג'מה, להתקלח, לצחצח שיניים, להכין משהוא לקרא/לשמוע, קריאת שמע, להחליט מתי מכבים אור. כשבונים רכבת עם הילד שמים לב איפה יכולה להיות בעייה בפסי רכבת. לפעמים הקרונות מתנתקים מהרכבת וצריך לחבר אותם מחדש. מצמידים את הקרונות אחד לשני: מתחילים משימה ותמיד המשימה האחרונה מזכירה לנו את המשימה שאחריה. בשלב ראשון מציירים את הרכבת שתהייה מול העיניים, ולאט לאט המוח לומד לעשות זאת אוטומטית.

לסיכום, שימוש יתר במנהל עגול משפיע הן על סדר בלימוד ובחפצים והן על הטמעת הרגלים. ניתן לסייע לילד באמצעות הגברת המודעות לשני סוגי המנהלים שיש בתוכו, מתן מקום אמפתי ומכבד לשניהם, וחיבור הילד לרצון שלו במנהל המרובע. להטמיע בעזרת תרגול מעשי יחד עם סבלנות למשך הזמן הנדרש להטמעה.