כיצד מתווכים לילד מתבגר יום גדול וחשוב כיום שמחת תורה?
הנה, בראש השנה הוא התחבר לחג דרך השופר, ביוה"כ דרך העינוי והסיגופים ובסוכות דרך הסוכה וארבעת המינים. אבל בשמחת תורה יום שאין בו מצוה מיוחדת, הכיצד נחבר אותו למהות האמיתית של יום זה?
ובכלל, קבלת התורה היתה בחודש סיון. משכך, 'שמחת תורה' היתה צריכה להיות ביום קבלת התורה – ו' בסיון – ולא ביום סיום התורה, שהרי מנהגו של עולם להודות לנותן המתנה בשעת קבלת המתנה ולא לאחר גמר ההנאה מאותה מתנה?!
מה שניתן לעשות הוא להמחיש לו את מעלת היום בעזרת משל, שהרי אין כמו סיפור טוב להעברת מסר. משל למלך, שהיתה לו בת יחידה והגיע זמנה להינשא. בקשה הבת מאביה לחפש עבורה חתן ממשפחה פשוטה כדי שלא יתגאה עליה, ובעיקר שיהיה מחונן במידות טובות. באין ברירה הסכים אביה לדבריה, ושלח את עבדיו לחפש חתן 'פשוט' כפי רצון הבת. לא ארכו הימים ונזדמנו עבדי המלך לכפר נידח, ומולם נצב נער יפה תואר מחלל בחליל. לאחר שיחה קצרה עימו, נמנו וגמרו ביניהם כי הוא אשר יתאים לבת המלך, עקב מידותיו הטובות והנעלות. בקשו עבדי המלך לבא עימם לארמון המלך, כי דבר סתר יש למלך לדבר עימו. נאות הבחור לשמוע להם והלך איתם. כשהגיעו לארמון המלך נגשו העבדים והודיעו לו שלדעתם מצאו חתן לבת. ואכן, לאחר שיחה קצרה עם הבחור התפעל המלך מנעם מידותיו ומענוותנותו הנדירה, והציע לו את ביתו לאשה.
הבחור לא האמין למשמע אזניו: "אדוני המלך, מי אני ומה אני שאזכה להיות חתנך?", שאל שוב ושוב, אולם עד מהרה באו השניים בברית הנישואין וחיו בטוב ובנעימים.
כעבור למעלה משנה מזמן החתונה, נגש החתן למלך ואמר לו: "אדוני המלך ברצוני לשאת את בתך לאשה". חשב המלך שחתנו חומד לו לצון, שהרי למעלה משנה הוא נשוי לביתו. הוסיף החתן והסביר את פשר דבריו: "בשעת החופה כשכולם רקדו וצהלו, אני עמוק בתוך ליבי נעצבתי וחשבתי לעצמי – מה ראה המלך לתת את ביתו לנער כפרי? והרי מטבע הדברים היה עליו להשיאה לחתן שהוא בן מלכים ורוזנים. אין זאת אלא שבודאי הכלה פגומה בגופה או בנפשה, ולכן שמחתי לא היתה שלימה. אולם לאחר שחי אני עימה שנה שלימה, ונוכחתי לדעת שבתך היא כלילת המידות והמעלות – בריאה בגופה ונפשה, ברצוני כעת לשמח ולשחזר את יום החופה כי עתה שמחתי שלימה".
המלך, שכה התרגש מדברי חתנו, הוסיף לו אהבה על אהבתו.
לעיניינו.
כשקבלו בני ישראל את התורה, שמחתם לא היתה שלימה. חשבו בליבם – מדוע דוקא בנו בחר הקב"ה לתת את התורה, זו התורה שהשתעשע עימה תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם ולא למלאכים ושרפים? אלא, כנראה שיש בתורה חוקים, משפטים ומגבלות שלא ניתן לעמוד בהן. אולם לאחר שסיימו את כל התורה, ונוכחו לדעת כי "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום", והתורה מתוקה מדבש ונופת צופים, הם שמחים ועושים "שמחת תורה", כי עתה השמחה היא שלימה ואמיתית.
ילד יקר!
לפני כחצי שנה, בחודש סיון ציינו את חג השבועות יום בו קבלנו את התורה. הקב"ה הציע את התורה לכל האומות, הם סרבו לקבלה והיא נותרה בידינו. תרי"ג מצוות רק לנו!
רק שמאז קרה משהו!
בחודש האחרון קיימנו מצוות רבות שלא ניתן לקיימן אלא פעם בשנה. בראש השנה, ביום הכיפורים ובסוכות הרווינו את נפשנו במצוות שמלבד ייחודיותן, הן גרמו לנו לקרבה עם הבורא ית'. כעת אנו אנשים נעלים יותר. ה'ביחד' שליווה אותנו בחגים האחרונים הפכו אותנו לאוהבים יותר ומחוברים אחד אל השני. ניתן לקבוע בהחלטיות כי כעת אנו במקום אחר. עכשיו אנו מפוקחים יותר להבין את מתיקותה, גדולתה וטובתה של התורה ופרץ השמחה נובע כעת עם סיום תקופת חגי תשרי. על כך אנו שמחים ורוקדים עם ספר התורה עוד ועוד.
כן, הכל בזכות הכתוב בספר התורה ומכאן פורצת שמחתנו.
אשרי העם שככה לו.
חג שמח.
0 תגובות