בראיון נטול כפפות עבור סדרת הדוקו "אמונה וביטחון" מחזיר אותנו יואליש קרויס לשנת תש”ח – אז היתה “תחושת חירום אמיתית”, כדבריו. מאות בחורי ישיבות מירושלים עלו אז לאוטובוסים כדי למלא שקי חול ולבצר גדרות‑עפר. "הגבול עבר שלושים מטר ממאה‑שערים” הוא מזכיר. בהמשך, לדבריו, ניסו כוחות המחתרות “למשוך בחורים לצבא”, אך מי שהפגין עמוד‑שדרה – חמק.
“שלטון יהודי? רק אחרי המשיח”
הקו האידיאולוגי של קרויס צלול: “אסור שיהיה שלטון לעם היהודי עד ביאת המשיח – לא חשוב אם הוא חרדי או חילוני.” בעיניו, עצם קיום ריבונות יהודית‑חילונית הוא חציית קו אדום הלכתי, ולכן גיוס לצה”ל פסול מעיקרו – גם אם הצבא “יהיה כולו בחורים עם מקווה ושחרית”.
ומה לגבי המערכה בעזה?
הפרק נוגע גם באקטואליה הבוערת: קרויס מעלה אמירה קונספירטיבית וטוען כי המערכה בעזה “נמשכת בכוונה, כדי לחייב בסוף גיוס חרדים”. הוא לא חוסך ביקורת: “היום לא צריך לקחת בכוח – מספיק כמה שקלים והם (החרדים) באים.” “רבנים חתמו שאסור אפילו לשירות לאומי טכנולוגי – מי שנכנס לשם יוצא חילוני במוח.”
“אם אפשר להיכנע – ודאי שניכנע”
האם אפשר לשרוד ללא צבא? קרויס לא חושש ואומר “ייתנו לנו לצאת עם דגל לבן? בוודאי. למה לא? הרי בעיר‑העתיקה ניצלנו ככה.” הוא מספר שבּתש”ח יצאו רבני העדה החרדית עם דגל לבן, ופינו את התושבים לידי הירדנים – צעד שלטענתו הציל חיים והוכיח שהכניעה עדיפה על “הקרבת יהודים לשווא”.
ביקורת על ההנהגה הפוליטית החרדית
קרויס לא חוסך ביקורת ומפנה אצבע מאשימה גם ליו”ר ש”ס: “אריה דרעי עצר חקיקה לצבא מקצועי כבר שמונה שנים – כי זה ישלול ממנו את קלף המיקוח של הגיוס”.
בזמן שחוק הגיוס חוזר לשולחן הממשלה והמילואים נמתחים עד קצה היכולת – הקול של יואליש קרויס מציג את עמדת‑הקצה של המחנה האנטי‑ציוני. אפשר לא להסכים איתו, אך אי אפשר להתעלם מהאידיאולוגיה שהוא מציג.
האזינו וצפו בפרק המטלטל מחדר העריכה של "אמונה וביטחון".
0 תגובות