בלב רחוב קורק בלונדון נפתחה השבוע תערוכתו התשיעית של דיוויד שריגלי בגלריה סטיבן פרידמן, אך הפעם הוא הופך את אחד הביטויים הנדושים באנגלית - "לעשות כסף מחבל ישן" (to make money out of old rope) - למיצג מציאותי ומוחשי. במשך שבעה חודשים חרש שריגלי את בריטניה בחיפוש אחרי חבלים שהתיישנו ושוב אינם בשימוש: חבלי עגינה מספינות קרוז, חבלי מצופים מדייג, חבלים מתרנים, מסולמות טיפוס או מפרויקטי תשתית ימיים - כולם אוגדו, טופלו ונוקו בסטודיו שלו בברייטון, עד שהצטברו ל-10 טונות של חומר גלם. אל מול ערימות החבל בוהק שלט ניאון כתום, הנושא את שם התערוכה - קריצה לעיצוב חלונות ראווה מסחרי - אך במקביל ביטוי של לגלוג על העולם הגלריסטי שממחיר וממסגר כמעט כל אובייקט כחפץ אמנות.
"יש כאן הצהרה כפולה", אמר שריגלי לתקשורת. "זה מצד אחד פרובוקציה, מצד שני המחיר דווקא לא רע - לפי משקל, מדובר בעסקה משתלמת במיוחד בשוק האמנות". בעל הגלריה הוסיף כי תיתכן מכירה הן לאספנים פרטיים והן למוסדות, אך עיקר העניין הוא בדיון שמעורר היצירה. התזמון - שנה שבה שוק האמנות חווה ירידה במחזורי המכירות הכלליים - מעצים את האמירה של שריגלי. לצד הפסד רב ערך של אמנים עכשוויים, השיאים שנשברו לאחרונה דווקא בעבודות קונספטואליות דוגמת הבננה המודבקת של מאוריציו קטלאן, הופכים את המיצב הנוכחי לאמירה ביקורתית כלפי שוק האמנות המתומחר לעיתים באורח שרירותי ונטול הקשר חומרי.
מעבר לפרובוקציה השיווקית, מושם דגש גם לתמה הסביבתית: חבל תעשייתי - על פי רוב מתרכובות סינתטיות כמו פוליאסטר וניילון - הוא מהפסולת הימית הקשה ביותר למיחזור, וכל שנה מאות אלפי טונות ממנו מזהמות את האוקיינוסים. בעבודתו, שריגלי מבקש לא רק לבדוק כמה מוכנים לשלם על חפץ חסר תכלית, אלא גם להציף מחדש את העלות הסביבתית של כל חומר נטוש. שריגלי, ממועמדי פרס טרנר ובעל מוניטין של הומור דק, מוכר מהיצירה הסאטירית "Really Good" שהוצבה בכיכר טרפלגר ב-2016, מבקש כאן לשרטט גבול דק בין לגלוג אמנותי, שיח שוק וקריאת השכמה אקולוגית.
אם מעניין אותכם לראות את 'יצירת המופת' שלו, התערוכה פתוחה לקהל הרחב עד ה-20 בדצמבר 2025, והכניסה חופשית.
0 תגובות