
חמש מאות שנה לאחר מותו, המדע המודרני מצליח לגעת במי שהיה לאחד הגאונים הגדולים בהיסטוריה.
צוות חוקרים בינלאומי השתמש בשיטה "זעיר פולשנית" וחדשנית כדי לאסוף חומר ביולוגי יקר ערך מבלי לפגוע ביצירות האמנות. באמצעות "ספוג עדין" הדומה לזה המשמש במוזיאונים, הם הצליחו לדלות פתיתי עור, שאריות זיעה, אבקת צמחים ואבק סביבתי שהצטברו על גבי החפצים לאורך הדורות.
החיפוש אחר הפרופיל הגנטי של דה וינצ'י התמקד בציור גיר אדום שייתכן שצויר על ידי לאונרדו עצמו, וכן בהתכתבויות של אביו הקדמון, פרוזינו די סר ג'ובאני דה וינצ'י. הממצאים, שפורסמו במחקר שטרם עבר ביקורת עמיתים, חשפו אותות DNA אנושיים דלילים הספציפיים לזכר.
ניתוח רצפי כרומוזום ה-Y הראה התאמה לקבוצה גנטית הקשורה לאזור טוסקנה שבאיטליה, המקום בו נולד האמן. המדענים זיהו כי הרצפים שייכים לשושלת הגנטית E1b1b, הנפוצה כיום בדרום אירופה, צפון אפריקה והמזרח הקרוב.
למרות ההתרגשות, החוקרים מבהירים כי הדרך לאישור מוחלט עודנה ארוכה ומורכבת. הקושי העיקרי נובע מכך שאין בידי המדענים DNA מאומת של דה וינצ'י להשוואה; הוא לא הותיר צאצאים ידועים, וקברו נבזז או חולל בתחילת המאה ה-19. כך שלא ניתן לחלץ ממנו דגימות.
עם זאת, ה-DNA הלא-אנושי שנמצא על היצירות מספק עדות תומכת מדהימה. מדענים מצאו עקבות של צמחים כמו "זנב-עכבר איטלקי" (Italian ryegrass) ומיני ערבה שהיו נפוצים לאורך נהר הארנו ושימשו בבתי מלאכה בתקופת הרנסנס בפירנצה. ממצאים אלו מחזקים את הקשר ההיסטורי של החפצים לזמנו ומקומו של לאונרדו.
המחקר, שמהווה אבן דרך במאמץ שנמשך כעשור, עשוי להציע בעתיד תובנות חסרות תקדים על המורשת הגנטית של הפולימת האיטלקי. כפי שהחוקרים מציינים, עבודה נוספת נדרשת כדי להבחין בין החומר הגנטי ההיסטורי לבין DNA שהצטבר מטיפול מודרני ביצירות.







0 תגובות