צוות חוקרים מהיוזמה GAIA במכון לייבניץ לחקר חיות בר (Leibniz-IZW) בברלין הצליח לפתח מערכת מבוססת למידת מכונה שמזהה שאגות של אריות - מבלי להשתמש במיקרופונים. במקום זאת, האלגוריתם מנתח נתוני תאוצה (accelerometer) שנאספים מקולרי GPS, ומסוגל להבחין בדפוסים הייחודיים של שאגה.
במהלך המחקר, שנערך בפארק הלאומי אטושה בנמיביה ופורסם בכתב העת Ecological Informatics, צוידו שבעה אריות בקולרים חכמים שכללו גם חיישני תנועה וגם מקליטי קול. החוקרים אספו 1,333 אירועי שאגות, והשתמשו בהם כדי לאמן רשת נוירונים מסוג U-Net - מודל מתקדם לעיבוד אותות - לזהות שאגות על סמך נתוני תנועה בלבד.
התוצאה: דיוק מרשים של 90% עד 96% בזיהוי שאגות, כאשר כ-81% מהאירועים שסומנו אכן אומתו כשאגות אמיתיות. בניגוד למחקרים קודמים שהתמקדו בעיקר באריות זכרים ובמצבים סטטיים, המודל החדש הצליח לזהות שאגות גם אצל לביאות וגם בזמן תנועה - הישג משמעותי בהבנת התקשורת החברתית של המין.
לצד ההישג הטכנולוגי, יש כאן גם יתרון מעשי ברור: מקליטי קול צורכים הרבה אנרגיה ונפח אחסון, שכן הם מקליטים שעות ארוכות של סביבה כדי ללכוד רגעים בודדים של שאגה. לעומת זאת, נתוני תאוצה הם חסכוניים בהרבה, ומאפשרים ניטור לאורך זמן. יתרה מכך, ניתן להחיל את האלגוריתם גם על מאגרי מידע קיימים שלא נועדו במקור לחקר קולות - וכך להפיק מהם תובנות חדשות.
החוקרים כבר מביטים קדימה: אחת המטרות היא להבין טוב יותר את תפקיד השאגה בתקשורת בין אריות, במיוחד בקרב נקבות - תחום שכמעט ולא נחקר עד כה. במקביל, הם מפתחים רעיון ל"גדר אקוסטית": מערכת שתשלב חיישנים ורמקולים לאורך גבולות שמורות טבע, ותשדר קולות בזמן אמת כדי להשפיע על תנועת האריות ולמנוע מהם לחדור לאזורים מיושבים.
אם המערכת אכן תבשיל לכדי יישום, היא עשויה להפוך לכלי חדשני במאבק לצמצום עימותים קטלניים בין בני אדם לטורפים - תוך שמירה על חופש התנועה של האריות בתוך סביבתם הטבעית.
0 תגובות