שנים רבות לפני המצאת התרופות המודרניות, האדם, כידוע, פנה לצמחים במטרה לרפא מחלות, להקל על תסמינים ולהילחם בזיהומים. כעת, מחקר חדש בהובלת אוניברסיטת הרווארד ממפה אזורים ברחבי העולם שבהם שפע צמחי המרפא חורג מהרגיל - ומגלה שהם חופפים לאזורים בעלי היסטוריה ארוכה של התיישבות ותרבות רפואית עתיקה.
"נראה שמשך הזמן בו בני אדם יישבו נופים חדשים אפשר התפתחות של ידע מסורתי ומגוון עצום של צמחי מרפא", מסביר ד"ר צ'ארלס דייויס, מהמחברים הראשיים של המחקר. החוקרים בדקו מעל 32,000 מיני צמחים רפואיים ב-369 אזורים, ומצאו כי הביו-דיברסיטי (המגוון הביולוגי) הכללי הייתה הגורם המנבא החזק ביותר למגוון צמחי המרפא - ואחריו בא במפתיע משך ההתיישבות האנושית במקום.
באזורים כמו הודו, נפאל, מיאנמר וסין - בהם התפתחו מסורות טיפוליות כמו האיורוודה והרפואה הסינית המסורתית - זוהו "נקודות חמות" של רכוז יוצא דופן של צמחי מרפא. מנגד, אזורים באנדס, אוסטרליה המערבית ומדגסקר סבלו ממגוון נמוך מהצפוי, לעיתים בשל אובדן ידע או תיעוד חסר בקהילות המקומיות.
המשמעות רחבה: לא רק בריאות הציבור עתידה להיפגע מהכחדת מיני צמחים, אלא גם ידע מסורתי שנצבר בדורות עלול להיעלם. לפחות רבע מהתרופות המרשם המודרניות מבוססות על מולקולות שמקורן בצמחים, דוגמת קינין מהקליפת הכינין וטקסול מהאיצטרובל הפסיפי. "אנחנו מגלים שטמון כאן לא רק מגוון ביולוגי אלא גם מורשת אנושית שאין לה תחליף, שחייבת להישמר לטובת דורות העתיד", מסכמים החוקרים.
0 תגובות