הדרך אל לב השטח השיעי
לא בכל יום יהודי נכנס ללב האזורים השיעיים בלבנון, ועוד פחות מזה - לקברו של חסן נסראללה. ההיסטוריון וכתב 'בקהילה' יצחק הורביץ לא יצא למסע פרובוקטיבי, אלא למחקר שטח: אתרים יהודיים, היסטוריה מקומית, ומפגש עם קהילות חיות תחת שלטון חיזבאללה.
״זה לא היה היעד הראשוני״, הוא מספר, ״אבל דרך קשר מקומי התאפשר לי להגיע גם לשם - בצורה יחסית מאובטחת, עם ליווי והכנה מדויקת״.
קבר שנראה כמו מקדש
לדברי הורביץ, הקבר עצמו הוא מתחם עצום, מעוצב בסגנון שמזכיר את הכעבה במכה. אבל הפרט החריג ביותר אינו האדריכלות - אלא הדימוי.
״התמונה שלו נמצאת בכל מקום״, הוא מתאר, ״על הקבר, בתוך המבנה, באוהלים מסביב. אנשים מתפללים מול הדיוקן שלו״.
בעולם האיסלאמי, שבו קיים איסור חמור על איקוניזציה של דמויות, מדובר בחריגה דרמטית. ״זה לא רק חריג - זה על גבול עבודה זרה״, הוא קובע.
אוטובוסים של מאמינים, ילדים במדים
המחזה סביב הקבר, לדבריו, לא הותיר מקום לספק. אוטובוסים מכל רחבי לבנון, תלמידי בתי ספר צועדים יד ביד, שירים, בכי, תפילות.
״זו סגידה ממש״, הוא אומר, ״לא ביקור סמלי ולא כבוד למנהיג מת - אלא אמונה שהוא עדיין נוכח״.
נסראללה כמשיח שיעי
הפולחן, מסביר הורביץ, אינו נובע רק מהמאבק בישראל. נסראללה נתפס כמי שהעלה את העדה השיעית מהמעמד הנמוך ביותר בלבנון אל מרכז הכוח.
בתי חולים, בתי ספר, רווחה, מוסדות צדקה - כולם נושאים את חותם חיזבאללה. ״מבחינתם הוא הגואל״, הוא מסביר, ״יש מי שמאמינים שהוא עוד יחזור, שיש לו תפקיד מיסטי, ומערבבים אותו עם דמות האימאם הנעלם״.
תפילה חרישית מול הקבר
כיהודי, הורביץ נאלץ לשחק תפקיד. המדריך המקומי הנחה אותו לא לדבר ערבית, לא לענות לשאלות, ולנוע רק לפי קודים ברורים.
כשהגיע רגע התפילה, בעוד סביבו מתפללים לנסראללה, הוא בחר אחרת. ואמר את סיום שירת דבורה: ״כן יאבדו כל אויביך השם״.
״זה מה שאמרתי שם״, הוא מספר, ״וזה היה רגע מצמרר״.
עדות חיה לפגיעת הביפרים
ביציאה מהמתחם נתקל הורביץ במחזה מטלטל נוסף: צעיר עיוור, פניו פגועות, מלווה בקבוצה שקטה.
״אמרו לי שהוא נפגע מתקיפת הביפרים״, הוא מספר, ״הוא ניסה לקרוא הודעה - וזה התפוצץ לו מול הפנים״.
בקשת צילום נענתה בשלילה מיידית. ״לוחמי חיזבאללה לא מצלמים. נקודה״.
לבנון אחרי התקיפות
אף שלא חווה תקיפה בזמן אמת, סימני ההפצצות ניכרים בכל מקום: בניינים עם קומה אחת מרוסקת, דירות שלא משופצות בכוונה.
״אמרו לי שאם ינסו לשפץ - המקום יותקף שוב״.
הקהילה היהודית שחיה מתחת לרדאר
אחת התגליות המפתיעות במסע הייתה עצם קיומה של קהילה יהודית בלבנון. קטנה, מפוזרת, חיה בזהירות קיצונית.
אין תפילות פומביות, אין שמות יהודיים גלויים, ואין חשיפה תקשורתית. ענייני הקהילה מתנהלים דרך עורך דין מוסלמי סוני, המשמש מתווך מול השלטונות.
״הם שורדים, שומרים על בית הכנסת ובית הקברות - אבל הכול בצנעה מוחלטת״.
אין אשליות לגבי חיזבאללה
המסקנה של הורביץ פסימית. אין סימנים לפירוק נשק, אין שינוי תודעתי, ואין ציפייה שחיזבאללה יוותר על עימות עם ישראל.
״הכוח הצבאי אולי שקט - אבל זה שקט של התאוששות״, הוא מזהיר, ״הDNA לא השתנה״.
הראיון שודר ב״כיכר FM״ בהגשת אלי גוטהלף. הפקה: נריה סעדיה
0 תגובות