דרמת הענק סביב הפסיקה על ישיבת פוניבז' הגיעה לפני זמן קצר (רביעי) לסיומה: השופט בדימוס דוד חשין, שמונה לפני כ-4 שנים לתפקיד הבורר בסכסוך שמתמשך עשרות שנים, הוציא את פסק הבוררות, ששני הצדדים חתמו עליו ומחוייבים לקיימו, הצד שלכאורה הפסיד, הוא צד 'המחבלים', בראשותו של הגאון רבי שמואל מרקוביץ, שזכה בעבר לתמיכתו הבלתי מסויגת של מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל.
בעשרות השנים האחרונות, הציבור החרדי סבב סביב המחלוקת בישיבת פוניבז', שהתחילה בשנות התשעים והתעצמה למימדים מפלצתיים עם היחלשותו של מרן הרב שך, בסוף שנות התשעים.
המחלוקת שקרעה אלפי משפחות בתוך המגזר החרדי, חדרה כמעט לכל תחום וכל גדולי ישראל בעשרות השנים האחרונות, היו מעורבים בצורה כזו או אחרת בניסיון לפתור את המחלוקת הקשה ביותר שידעה היהדות החרדית.
היום כאמור השופט חשין, אחרי עיכובים רבים, שלח לשני הצדדים - הגאון רבי אליעזר כהנמן ('השונאים') וגיסו הגאון רבי שמואל מרקוביץ ('המחבלים'), את פסק הבוררות - ששני הצדדים מחוייבים לקיימו. ובקיצור, הרב מרקוביץ וישיבתו - יצטרכו להתפנות מגבעת הישיבה ואף ישלמו פיצוי כספי, מדובר בניצחון ענק לצד של השונאים.
פסק הבוררות המלא
תקציר הבוררות
הפסק מכריע בכל נקודות המחלוקת בין הנהגת ישיבת פוניבז’ — בראשות הרב אליעזר כהנמן (השונאים) ותאגידי הישיבה, לבין ישיבת הרב מרקוביץ (המחבלים), בראשות הרב שמואל מרקוביץ ועמותת מסורת התורה.
הבורר קובע: פינוי מלא של המחבלים מגבעת הישיבה, איסור מוחלט על שימוש בשם פוניבז’, חיובים כספיים כבדים, וכן דחיית דרישות להכרה או שיתוף בניהול.
חשין פוסק בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי 'המחבלים' יפונו מכל המתחם של גבעת הישיבה, על כל חלקותיו (גוש 6188, חלקות 255–251, 197, 196, 167, 101, 84, 76, 75, 13). לדבריו, המבנים הוחזקו במשך שנים “ללא רשות מחברת פוניבז’”, ולכן יש להורות על סילוק יד מוחלט.
איסור שימוש בשם “פוניבז’”
• אין להשתמש בשם “ישיבת פוניבז’”
• אין להשתמש בלוגו, בסמל או בסימן המסחר
• אין להציג את מסגרת הרש”מ כקשורה ל“פוניבז’”
• אין להציג את הרב מרקוביץ כ”ראש ישיבת פוניבז’”
הצו חל לצמיתות.
חיובים כספיים: 10 מיליון ש”ח במקום 20 מיליון.
המספרים המלאים מופיעים בפסק:
• תביעת ההזנה עמדה על 10,837,124 ש”ח
• תביעת דמי השימוש על 42,800,000 ש”ח
• תביעות תחזוקה, הכשרת מבנים ונזקים שונים שהעמידו את כלל התביעות על כ־63 מיליון ש”ח
לאחר בחינה ארוכה, חשין מפעיל את סמכותו לפסוק “פשרה הקרובה לדין” ומפחית את הסכום הנפסק:
מ-20 מיליון ל-10 מיליון ש”ח + מע”מ.
הסכומים הסופיים:
• 7,500,000 ש”ח + מע”מ לחברת ישיבת פוניבז’ בע”מ
• 2,500,000 ש”ח + מע”מ לעמותת פוניבז’
התשלום צריך להיות תוך 60 יום, בצירוף ריבית והצמדה. החיוב חל ביחד ולחוד על הרב מרקוביץ ועמותת מסורת התורה.
חשין קובע כי לאחר הגשת דין וחשבון מלא, הרב מרקוביץ יידרש להשיב כספים לחברת פוניבז’, בסכום שיובהר לאחר בחינת כל רכיבי הנאמנות.
כל תביעות 'המחבלים' לקבלת הכרה כ”ישיבת פוניבז’ האמיתית”, לקבלת משאבים, ר”מים ותלמידים, תקצוב, מעמד במקרקעין או מינוי נאמן — נדחו.
חשין אינו מסתיר בפסק את הביקורתו של על ההתנהלות שהביאה את פוניבז’ למאבק בלתי־פוסק. בכמה הזדמנויות הוא עוצר את הדיון המשפטי ומוסיף הערות ערכיות, חדות וסמליות. כך למשל הוא כתב:
• “אוי לעיניים שכך רואות. אוי לאוזניים שכך שומעות.”
• “הר געש — זה המשל המדויק ביותר.”
• “אש המחלוקת והשנאה אוכלת כל חלקה טובה.”
• “איש הישר בעיניו יעשה.”
הטון של חשין ברור: הוא רואה את ההתנהלות שהובילה להשתלטות על מבנים ללא רשות, את המערכת הכוחנית שנוצרה בגבעת הישיבה ואת שנים של הסלמה והפרות הדדיות, אך בהכרעה הסופית — האחריות המעשית והמשפטית מוטלת בעיקר על הצד שהפסיד.
פרטי הבוררות - "פשרה הקרובה לדין"
"קבעתי", כתב השופט חשין, "כי בהתנהלותו הפר הרש"מ (הרב מרקוביץ מ'המחבלים'. ח"ב) הפרה בוטה את תנאי מינויו כראש ישיבה בישיבת פוניבז', מינוי שניתן לו בפסק 2000 וכי תוצאתה של הפרה זו היא שהמינוי פקע ולכן מצאתי כי יש לקבל את תביעת צד הראל"כ (הרב כהנמן מצד 'השונאים. ח"ב) לסילוק ידם של הרש"מ ושל עמותת מסורת התורה ממקרקעי הישיבה".
"בנוסף", נכתב בבוררות: "קיבלתי שתי תביעות כספיות של צד הראל"כ: תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים במקרקעין בסך כולל של 42.8 מיליון ₪ ותביעה לתשלום 3,307,402 ₪ בגין הוצאות שהוציאה עמותת פוניבז' לצורך אחזקת מבנים שנמצאים בשימוש משותף של הצדדים. לסכומים יש לצרף מע"מ וכן ריבית והצמדה כפי שאפרט. כמו כן, קיבלתי את תביעת הקניין הרוחני של צד הראל"כ בחלקה, ומצאתי ליתן צו מניעה שיאסור על הרש"מ להשתמש בשם "ישיבת פוניבז'" לתיאור מסגרת הלימודים שבראשותו, להשתמש בלוגו הישיבה ולהציג את עצמו בתור "ראש ישיבת פוניבז'". יתר התביעות של שני הצדדים נדחו".
חשין הסביר: "שטר הבוררות שנחתם על-ידי הראל"כ והרש"מ בשלהי שנות ה-90 של המאה הקודמת הסמיך את הבוררים לפסוק "לפי ראות עיניהם, הן הנראה להם מצד הדין והן הנראה להם מצד הפשרה". יסודו של הליך בוררות זה באותו שטר בוררות, ומכאן שהסמכות לפסוק "מצד הפשרה" עודנה קיימת. למען הסר ספק, יובהר כי הצדדים אינם חולקים על תוקפו של שטר הבוררות כיום. כבר בפסק 2000 עשו הבוררים שימוש בסמכותם לפסוק על דרך הפשרה".
לגבי זמן הפינוי טען חשין: "מועד פינוי צד הרש"מ מגבעת הישיבה, כפי שנקבע בפרק 7 הרש"מ ומסורת התורה מחזיקים ועושים שימוש במבנים ובחדרים רבים בגבעת הישיבה ללא זכות שבדין. לא מן המֹותר להזכיר כי מדובר בהסגת גבול שחלקה נעשה בהשתלטות אלימה וכוחנית על שטחים בגבעת הישיבה, ואחיזה בהם בכוח הזרוע. בנסיבות אלו, הסעד המתבקש היה פינוי מיידי של הרש"מ ושל עמותת מסורת התורה מהמקרקעין.עם זאת, איני יכול להתעלם מכך שפסק בוררות זה ניתן שעה ששנת הלימודים תשפ"ו נמצאת בעיצומה. המסגרת הלימודית שבהובלת הרש"מ מונה מאות תלמידים ואברכים. מציאת סידור הולם למספר כה רב של תלמידים אינה עניין של מה בכך, ובאמצע שנת לימודים לא כל שכן".
"מצדו השני של המטבע", הוסיף חשין: "המסגרת בהובלת הראל"כ מתפקדת כעת באופן התואם את מספר התלמידים שנרשמו לקראת שנת הלימודים הנוכחית, וסביר להניח שהשבת השטחים עליהם השתלט צד הרש"מ אינה הכרחית לתפקודה הנוכחי של המסגרת על מנת שלא לפגוע בתלמידי מסגרת הרש"מ ולמנוע ביטול תורה, ומבלי להפחית כהוא זה מאחריות הרש"מ להסגת הגבול האלימה, מצאתי לנכון להורות כי מועד הפינוי יהיה לאחר סוף שנת הלימודים הנוכחית, ביום ט"ז באב תשפ"ו".
חשין הוסיף והסביר על המועד: "מועד זה, כשבוע לאחר תום זמן קיץ, וכשבועיים לפני תחילת זמן אלול, יאפשר לשני הצדדים לסיים באופן הולם את שנת הלימודים הנוכחית ולהיערך כראוי לשנת הלימודים תשפ"ז. עד ערבו של יום זה על צד הרש"מ לפנות לחלוטין את כל המקרקעין בהן הוא מחזיק בגבעת הישיבה ולהשיבם לצד הראל"כ כאשר הם במצב תקין".
חשין המשיך והסביר את הפרוצדורה: "בינתיים, עד סוף שנת הלימודים ימשיכו הצדדים להתנהל על -פי הסטטוס-קוו הקיים, לרבות בכל הנוגע לצו הזמני לגבי השימוש המשותף בהיכל הישיבה. החיוב הכספי של צד הרש"מ כאמור, לטובת הראל"כ נפסק סעד כספי המורכב בעיקרו מדמי שימוש ראויים עבור השימוש שעשה צד הרש"מ במקרקעין, ובחלקו הקטן מתשלום בגין הוצאות אחזקת מבנים שנמצאים בשימוש משותף של הצדדים. בחלק זה אבחן האם ועד כמה יש להפחית סעד כספי זה. בתוך כך אפרט ואדון במגוון שיקולים אשר סבורני כי יש בהם להשפיע על ההחלטה: ההתנהלות של הראל"כ, לרבות הפרות פסק 2000 מצדו; אופי הנזק שנגרם לצד הראל"כ מהשימוש שעשה צד הרש"מ במקרקעין; המשך השימוש של הרש"מ במקרקעין מאז שחושבו הסכומים שנתבעו; ושיקולים נוספים".
"בנוסף", הוסיף וכתב חשין בפסק הבוררות המטלטל: "אתייחס לעניין הצמדה וריבית על סכומי ה חיובים. עד כה במוקד פסק הבוררות עמדה בעיקר התנהלות הרש"מ וההפרות שהפר את פסק 2000 ואת תנאי מינויו כראש ישיבה בישיבת פוניבז'. לעומת זאת, טרם נדונו לעומק רוב טענות הרש"מ על הפרות שהפר הראל"כ את פסק 2000 שכן לא היה בקבלת אותן טענות להביא לסעדים שהרש"מ תבע בתביעותיו שנדונו לעיל. עם זאת, כפי שציינתי כמה וכמה פעמים לאורך פסק הבוררות, אין בכך כדי להקל ראש בהתנהלותו של הראל"כ, שללא ספק הפר את פסק 2000 בעצמו, גם אם באופן חמור פחות מהרש"מ. אתייחס על כן להפרות אלו כעת".
"היות", הסביר חשין: "שמינויו של הרש"מ פקע בשנת 2007 לכל המאוחר, אתייחס להפרות מצד הראל"כ בתקופה שקדמה לכך. בסיכומיו התייחס הרש"מ לשורה ארוכה של הפרות שהפר הראל"כ את פסק 2000 בשנים אלו. שתי הפרות ספציפיות שהדגיש הרש"מ היו מינוי הרב ברמן בניגוד להוראת הפסק בעניין מינויים לצוות הרוחני של הישיבה, והפרה של מנגנון קבלת התלמידים שנקבע פסק בוררות בוררות ישיבת פוניבז'. בפרק 5 דנתי בטענות הרש"מ בעניינים אלו, וקבעתי כי פסק 2000 אכן הופר על-ידי הראל"כ בשני המקרים (וזאת כמובן, מבלי להצדיק את התנהלות הרש"מ לגבי אותם עניינים בדיוק). לגבי מינוי הרב ברמן, וכן לגבי הפרות הדדיות של מנגנון קבלת התלמידים. כמו כן, שורה ארוכה אחרת של הפרות נטענות מתייחסת להתנכלויות אישיות של הראל"כ כלפי הרש"מ והמזוהים עמו. חלק מאותם אירועים שנויים במחלוקת עובדתית בין הצדדים ואין בכוונתי להכריע בהם. זאת, שכן חלק אחר מן האירועים שאזכיר להלן לא זכו לתשובה מספקת מצד הראל"כ, ומצאתי כי הם הוכחו. די באירועים אלו, בצירוף המסקנות שהזכרתי לעיל בעניין מינוי הרב ברמן וקבלת התלמידים, לצורך המסקנה כי הראל"כ הפר גם הוא את פסק 2000 פעמים רבות".
"הפרה ראשונה", הסביר חשין: "בעניין זה, היא שלילת משכורתו של הרש"מ. הרש"מ טען כי הראל"כ הפר את החיוב להשוות את שכרו לשכרם של ראשי הישיבה הוותיקים, וכי בשנת 2003 אף הפסיק לחלוטין לשלם לרש"מ את משכורתו. הדברים גובו בהפנייה לתלונות מזמן אמת מצד הרש"מ שהופנו אל הרב שטיינמן לתצהיר הרש"מ. בתשובה, טען הראל"כ בתצהירו שהרב שטיינמן קבע כי הרש"מ "אינו זכאי למשכורת מישיבת פוניבז' כל עוד ישנן תביעות ממוניות הדדיות בין הצדדים". ובעדותו טען כי הרש"מ "לא רצה לקבל כסף" נוכח היותו חבר ועד בעמותה. שתי הגרסאות הסותרות הללו לא נתמכו בראיות למעט עדות הראל"כ, ובכל מקרה הראל"כ זנח את ההתייחסות לנושא בסיכומים".
אחרי שהרב מרקוביץ יצא חבול מהספק, כתב השופט: "אני מקבל אפוא את טענת הרש"מ בעניין זה. הפרות נוספות שאליהן התייחס הרש"מ בסיכומיו נוגעות לפעולות שנקט הראל"כ על מנת לגמד את מעמדו כראש ישיבה לאחר מתן פסק 2000 בתוך כך טען הרש"מ שהראל"כ מנע ממנו למסור שיעור ג' בחדר המיועד לכך, שבו נהוג היה שראשי הישיבה מוסרים את השיעור. בנוסף לטענתו, בשנים תשס"ג ותשס"ד מסרו ראשי הישיבה הוותיקים, ביוזמת הראל"כ, שיעור "חליפי" בביתם במקביל לשיעורו של הרש"מ, על מנת להסיט תלמידים משיעורו ולמנוע ממנו ללמד את כל בני שיעור ג'".
עוד הוא הוסיף: "גם לגבי עניינים אלו לא מצאתי התייחסות בסיכומי הראל"כ. בתצהירו קיימת טענה כללית כי הרב שטיינמן פסק בעל-פה, ללא אסמכתא, כי חדר שיעור ג' יישמר רק לראשי הישיבה הוותיקים, והראל"כ חזר על כך בעדותו. בהעדר ראייה לפסיקה הנטענת של הרב שטיינמן ובהעדר טענות בסיכומים, אני קובע כי גם בעניין זה הוכחו טענות הרש"מ. יובהר, כי גם אם חלוקת השיעורים לחדרים הייתה עניין שבמסגרת סמכותו של הראל"כ, אין בכך היתר לעשות שימוש בסמכות זאת לשם התנכלות לרש"מ".
"לכך", הוסיף חשין: "מצטרפות טענות נוספות של הרש"מ לגבי אלימות ובריונות מצד הראל"כ. לדוגמה מציין הרש"מ אלימות כלפי אשתו הרבנית ציפורה מרקוביץ' בעת ההשתלטות על המטבח. אמנם דחיתי את התביעה בעניין סמכויות הרבנית, אולם לא ניתן להתעלם מהזלזול המופגן שבו תיאר הראל"כ לגבי הרבנית מרקוביץ' (אחותו), טענות אחרות נוגעות להתנהלות צד הראל"כ במהלך התפילות, לדוגמה בכך שמנעו בכוח מהרש"מ לגשת לפני העמוד ביום השנה לפטירת אביו, או שבמהלך אחת מתפילות ערבית חטף בנו של הראל"כ את ספר התורה וקרא ל"נידוי" הרש"מ. טענות אלו לא זכו למענה בסיכומי הראל"כ".
"לא הבאתי דברים אלו", כתב חשין, "אלא כדי להראות כי פסק 2000 הופר גם על-ידי הראל"כ, וכי האלימות אינה נחלת ידו הבלעדית של צד הרש"מ. למעשה, הדברים כבר קיבלו ביטוי מסוים לאורך פסק הבוררות (אם כי צריכה האמת להיאמר – התנהלותו של הרש"מ ושל המזוהים עמו הייתה אלימה וכוחנית בהרבה מזו של הראל"כ). בהקשר זה לא למותר לציין שוב כי פסק 2000 נחתם בקביעה לפיה "מכאן ואילך יש לבטל את ה"מחנאות" בישיבה, ועל כל צד לעשות הכל שלא יהיו "מחנות" נפרדים, דבר שהרס ועלול להרוס ח"ו את הישיבה". בשלב זה לא נותר עוד ספק כי שני הצדדים התייחסו להוראה זו – קביעה מחייבת בפסק בוררות – כאל קליפת השום".
"אני פוסק", כתב חשין לסיום, "כי תחת חיובים אלו, ייקבע כדלקמן":
- צד הרש"מ ישלם לחברת פוניבז' סך כולל של 7,500,000 ₪, בתוספת מע"מ.
- צד הרש"מ ישלם לעמותת פוניבז' סך כולל של 2,500,000 ₪, בתוספת מע"מ.
- כל אחד משני הסכומים הנ"ל ישולם תוך 60 יום ממועד מתן פסק בוררות זה.
- סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מועד התשלום שנקבע.
- כמפורט בפרק 8 הרש"מ ועמותת מסורת התורה יחויבו בחיובים אלו ביחד ולחוד.
0 תגובות