דו"ח מבקר המדינה שפורסם אחר הצהריים (שלישי) מטיל פצצה פוליטית וחברתית, וחושף כי גם שנה וחצי לאחר האסון הנורא של שמחת תורה תשפ"ד, המדינה ממשיכה לגמגם בשיקום חבל התקומה. בעוד תושבי שדרות והמועצות האזוריות מצפים למעשים ממשיים, המבקר חושף תמונה עגומה של סחבת ממושכת, קיצוצים שרירותיים וחוסר תכנון בסיסי שמותיר פצעים פתוחים בשטח.
הממצא המרכזי מצביע על כך שתוכנית החומש האסטרטגית עודכנה רק באוקטובר 2024 – עיכוב בלתי נתפס של כ-16 חודשים מאז פרוץ המלחמה. אם לא די בכך, תקציב הפיתוח נחתך בבת אחת מ-5 מיליארד ש"ח ל-3.5 מיליארד ש"ח בלבד, ללא כל סדר עדיפויות שקוף או הסבר ראוי. הקיצוץ הדרמטי הותיר את ראשי הרשויות בעוטף בערפל מוחלט לגבי עתידם.
"קניבליזציה של כוח אדם" - כך מגדיר המבקר
אחד הממצאים החמורים נוגע למצב בו תמריצים כלכליים שניתנו לעובדים בתוך חבל התקומה גרמו לנטישה המונית של צוותי הוראה ורווחה בערים סמוכות כמו נתיבות ואופקים. המבקר מכנה זאת "קניבליזציה של כוח אדם" – תופעה שבה פתרון בוצע על חשבון אזורים אחרים הזקוקים אף הם לשירותים חיוניים.
בתחום החינוך נחשף נתון מקומם במיוחד: בעוד תלמיד הלומד במוסד חינוכי בתוך חבל התקומה זוכה לסל תקציבי של כ-5,866 ש"ח, חברו שפונה למוסד מחוץ לאזור מקבל רק 442 ש"ח – פער בלתי נתפס של פי 13! עבור משפחות חרדיות רבות המתגוררות באזור, המשמעות היא שילדיהם שלומדים בישיבות ובמוסדות חינוך מחוץ לאזור נפגעים באופן קשה מהאפליה התקציבית.
מחסור חמור בעובדים סוציאליים
בנוסף, המחסור בעובדים סוציאליים במועצות אשכול ושער הנגב זועק לשמיים. על פי הדו"ח, רק 60% מהתקנים מאוישים, דבר הפוגע אנושות בנפגעי הטראומה הקשה שזקוקים למענה פסיכולוגי וחברתי מיידי. עבור משפחות שכולות, נפגעי חטיפה ותושבים שחוו את הזוועות במו עיניהם, המשמעות היא המשך סבל ללא מענה הולם.
גם שיקום הטבע והסביבה, כולל יער בארי המפורסם שנפגע קשות, נזנח במשך חודשים ארוכים מחוסר ניהול וקואורדינציה. המבקר מסכם בנימה קשה: הפערים והסחבת מעמיקים את תחושת ההפקרה שליוותה את התושבים מאז ליל השבעה באוקטובר, ופוגעים אנושות באמון הציבור במערכת השלטונית.
יצוין כי הדו"ח מצטרף לשורה של דוחות ביקורת חמורים שפורסמו לאחרונה על ידי מבקר המדינה, ובהם נחשפו מחדלים בתחומי הביטחון, התחבורה והאבטחה. עבור תושבי העוטף, הדו"ח הוא תזכורת נוספת לכך שהמדינה עדיין חייבת להם תשובות ומעשים ממשיים.
0 תגובות