רגע היסטורי תועד בטבריה: בעקבות זיהוי מחודש של מעיין "מי דקלים" המוזכר בתלמוד, שתה הגה"צ רבי דב קוק, המקובל הטבריני הידוע, ממי עין ימק"א - ותלמידו, הג"ר יזהר יוסף גתי, מחבר הספר "זוכר הנשכחות", בירך עליהם "בורא מי רפואות", ברכה שלא נשמעה כ-2,000 שנה.
ההכרעה ההלכתית מבוססת על זיהוי מחודש של מעיין "מי דקלים" המוזכר במשנה במסכת שבת[1]: "כל האוכלים אוכל אדם לרפואה בשבת, וכל המשקין שותה, חוץ מ'מי דקלים'". הגמרא מבארת שמדובר במעיין מיוחד: "מימי דקלים - שני עצי דקל יש במערב [בארץ ישראל] ויוצא מעיין מים מביניהם... טובים לרפואה למי שיש לו בעיה במעיים".
הירושלמי[2] מוסיף פרט חשוב: "השותה מי דקרים מהו אומר? ברוך שברא מי רפואות". הסגולות הרפואיות היו כה נפלאים עד שתיקנו בשבילו ברכה מיוחדת.
מסע החיפוש אחר המעיין הנעלם
על כך שהמעיין בטבריה העידו גדולי עולם. ספר ה"ערוך" במאה ה-11 כתב על "מים משלשלים בטבריה", ומהר"ש סיריליאו מחכמי צפת במאה ה-16 ציין במפורש: "נראה דהיינו אותו המעיין שישנו בין דקלים של טבריה". גם יוסף בן מתתיהו תיאר בכתביו "הר ברזל" באזור טבריה עם דקלים ומעיינות חמים שהיו שותים לרפואה.
החוקר אלכסנדר קוהוט בעל ה"ערוך השלם" דן בזיהוי זה וציטט את כתבי יוסף בן מתתיהו, שמתאר את "הר הברזל" (הר בזלת?) שהיה ממוקם באזור טבריה ובו דקלים ומעיינות חמים רפואיים. על פי הצעת הזיהוי שהתפרסמה לראשונה בספרי 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים' המדובר במעיין עין ימק"א שעל גדות הכנרת, המפורסם במימיו החמימים והמליחים למחצה.
"זה מלא תורה!"
כאשר נכנסתי עם מחקרי למעון קודשו של הגה"צ רבי דב קוק שסבל מבעיות מעיים, הוא קרא אותו בעיון רב ואמר: "זה מלא תורה! צריך להביא מהמים האלה!". רבי רפאל, חתנו של הרב תיאר באוזני: "הרב שלח כמה פעמים אנשים למלא לו מים ממי הדקלים. זה סימן שהוא מרגיש שזה מועיל. הוא אמר לשתות את זה בבוקר על בטן ריקה".
הגה"צ רבי דב קוק שבר צום כדי לשתות ממי מעין עין דקלים – עין ימקא
רבי רפאל ממשיך בעדותו על חמיו שליט"א: "הוא היה בצום באותו יום, ועם כל זה שתה קצת מהמים". כאשר שתה הרב קוק מהמים, מקורבו – הגאון רבי יזהר יוסף גתי, מחבר "זוכר הנשכחות" - בירך את הברכה הנדירה "בורא מי רפואות". הרגע המרגש תועד ומתפרסם פה.
תוכחה מעשית לסגולות הרפואיות
"אני יכול להגיד שזה עושה פעילות במעיים", מעיד רבי רפאל. "המים לא מלוחים כמו חמי טבריה, אבל יותר מלוחים מהכנרת, והם ראויים לשתייה". עוד קרוב משפחה העיד שבאמת "יצא לו המים כמו שנכנס כפי שכתוב בגמרא" - בדיוק כפי שמתארים חכמנו זיכרונם לברכה.
מבחינה מדעית, בדיקות מים שנערכו במעיינות פוליה הסמוכים לימק"א גילו מליחות של 600-2,000 מ"ג כלור לליטר - גבוהה פי כמה ממי הכנרת הרגילים. זו בדיוק התכונה שהגמרא מייחסת ל"מי דקלים": ריכוז מלח גבוה היעיל למחושי בטן.
"מצווה גדולה לחבר יהודים לארץ ישראל"
הרב קוק עיין בספרי והתרשם מעומקו והתבטא באוזני בשבחו של המחקר אודות מיקום עין דקלים בפרט והספר 'המקומות הנדירים בכלל: "זה מצווה גדולה לחבר יהודים לארץ ישראל. והגאון מוילנה אומר שכל ענייני ארץ ישראל, הגבולות וכל העניינים, זה הכל גופי תורה".
כפי שציטטתי בספרי את הגאון בעל 'עלי תמר' בפרושו לירושלמי שציטט את עדות האמורא רבי יונה, שהיה ראש ישיבת טבריה והכיר את האזור היטב ומסתבר שהכיר המעיין טוב מתוקף מקום מגוריו. עובדה מעניינת: לפני כמה שנים התנגדו דייגי טבריה לפרויקט המתקת מי הכנרת מחשש שחסימת עין ימק"א תפגע ב"מכון הטיפול של הדגים" - כך הם כינו את עין ימקא שאליו מגיעים דגים חולים להבראה.
זכיתי אני הקטן לא רק לפרסם מיקומי מעיינות, בכתבות ב'כיכר השבת' מזה 5 שנים, אלא אף להחזיר לחיים מסורות עתיקות וחשפתי מיקומו של מעין 'עין דקלים' עליו מברכים ברכת "בורא מי רפואות", שנעלמה במהלך הגלות, וחזרה לחיים ב"ה.
• • •
מצינו שני גדולי ישראל של הדור הקודם, שדנו בברכה זו של 'מי רפואות'. בעל ה'מנחת אלעזר' הרבי ממונקאט, והראי"ה קוק זכר צדיקים לברכה.
על הרבי ממונקאט הובא שדעתו להלכה לברך על מי מעיינות מרפאים "מי רפואות" והפנה לירושלמי והבבלי שדנו במי דקלים ('דרכי חיים ושלום' עמ' צא).
הראי"ה קוק (קבצים מכתב יד קודשו ב' עמוד 28) ציטט את דברי חז"ל שהשותה מי דקרים מברך מי רפואות, והקשה מדוע הפוסקים השמיטו ברכה זו, ופסק ש"ברכת הרפואה לעולם ראוי לברך".
[1] משנה במסכת שבת (יד, ג') גמרא שבת (קי ע"א)
[2] ירושלמי ברכות (ו, ח)
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות