ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת לשעבר שהורשע ב"משפט הלובי", צפוי לפרסם את ספרו החדש, "יומנו של אסיר" (Le Journal d'un prisonnier), שיחשוף פרטים על 20 ימי מעצרו, יחסיו המורכבים עם הנשיא המכהן עמנואל מקרון, ושלל נושאים נוספים. הספר, בן 216 עמודים, יוצא לאור ביום רביעי הקרוב, ה-10 בדצמבר.
לפי הערכות יודעי דבר, הספר שחושף את רגשותיו האינטימיים ביותר של הנשיא לשעבר בין כותלי בית הכלא צפוי להיחטף "כמו לחמניות טריות", בינתיים בצרפת הספיקו כלי התקשורת לחשוף כמה כותרות צהובות.
החלק הראשון בספר מוקדש לתיאור הדרמטי של כניסתו לכלא לה סאנטה בפריז, ארבעה ימים בלבד לאחר פגישה אישית בארמון האליזה. סרקוזי מתאר בפרטנות את רגעי הכניסה לשערי בית המעצר:
"אני מורשה, לאחר דקות ארוכות, לעבור את השער המרשים העשוי פלדה של בית המעצר. ראיתי אותו בסרטים או בדיווחים, אך מעולם לא ראיתי אותו במו עיניי. באותו רגע שראיתי את הדלת הכבדה מחליקה על המסילה שלה באיטיות טקסית, חשבתי על האירוניה של המצב ועל החיים כה מוזרים שהם חיי."
סרקוזי מביע תדהמה מהניגוד בין חייו כנשיא לשעבר לבין מעמדו החדש כעציר:
"התכוננתי לקבל את מספר האסיר שלי, 320535. כך אהיה מזוהה מעתה. ארבעה ימים קודם לכן, הייתי ניקולא סרקוזי, הנשיא לשעבר של הרפובליקה, שהתקבל על ידי הנשיא עמנואל מקרון בעצמו, בארמון האליזה. האם אי פעם דמיינו ניגוד בולט יותר? מצב אבסורדי יותר? הייתי צריך לצבוט את עצמי כדי לקבל את המציאות הזו. האמת מחייבת אותי לומר שלא קיבלתי אותה."
הצעת מקרון ל"טיפול מועדף" בכלא
הנשיא לשעבר חוזר לפגישה שנערכה באליזה ב-17 באוקטובר, ימים ספורים לפני תחילת מאסרו. סרקוזי מספר כי מקרון נראה מופתע ואף מזועזע מהרעיון שהוא עומד להיכלא:
"גיליתי בתדהמה שהנשיא בדיוק הבין שאני עומד להיכלא בעוד ארבעה ימים. שום דבר לא תוכנן מראש, לפחות לא בראשו. הוא נראה לי מוטרד בכנות, ואף מזועזע מהאפשרות הזו. הייתי נרגש מהתרגשותו ומבולבל מהפתעה הלא-מזויפת שלו, הכול בעת ובעונה אחת."
סרקוזי ביקר את תגובתו המאוחרת של מקרון, שעל אף האנרגיה המרשימה והאוהדת, "נראתה לי גם מאוחרת מדי ובעיקר די מבולגנת".
למחרת הפגישה, מקרון התקשר לסרקוזי והציע לו לעבור לכלא אחר, כמו מאו (Meaux) או ראו (Réau), שם יוכל ליהנות מתנאי כליאה משופרים, כולל "דירה המוקדשת למשפחות אסירים". סרקוזי סירב בתוקף:
"לאחר שהודיתי לו, סירבתי לכל שינוי בתקיפות ובהחלטיות. אפילו הבהרתי לו שלא אקבל 'שום יחס מועדף', וכי כל שינוי עלול לעורר מחלוקת. רציתי לציית אך ורק למה שהוסכם במקור על ידי רשויות המשפט. לפיכך סיימתי את השיחה ודחיתי את כל האפשרויות הללו."
הקרע על רקע שלילת לגיון הכבוד
סרקוזי מביע מילים חריפות במיוחד כלפי מקרון בנוגע להחלטה לשלול ממנו את אות לגיון הכבוד. הביקורת החריפה אינה נוגעת להחלטה עצמה, אלא לאופן שבו היא בוצעה:
"האשמה הוחמרה, לפחות בעיניי, בכך שברגע נתון עמנואל מקרון לא התקשר אליי כדי ליידע אותי על כך. אם היה מתקשר אליי כדי להסביר, הייתי מבין את הטיעונים שלו ומקבל את החלטתו. לעומת זאת, אי-ביצוע השיחה אישר גישה שדמיינתי כלא-כנה לכל הפחות."
על אף שמקרון התנצל כמה חודשים לאחר מכן, הנימוקים לא סיפקו את סרקוזי:
"הקשבתי מבלי להיות משוכנע לחלוטין, כיוון שהגישה הזו הייתה בדיוק ההיפך מאופיי שדוחף אותי תמיד להעדיף לקחת אחריות ולהתמודד. בעקבות זאת החלטתי לסגור את פרק הידידות שלנו, מבלי להיכנס להתנגדות שיטתית למדיניותו או לאדם שהוא."
לסיום, סרקוזי דן בעמדתו הפוליטית ומפתיע בנוגע לימין הקיצוני: הוא טוען כי "להעליב את מנהיגי האיחוד הלאומי, זה להעליב את בוחריהם, ומכאן גם את שלנו, לפחות באופן פוטנציאלי", וקרא שלא ליצור 'גוש חוסם' נגד מפלגתה של לה-פן, צעד שעלול בסופו של דבר להעלותה לשלטון.
0 תגובות