פעם, כדי להקים חסידות, היית צריך עבודת השם, דבקות, וקהל עדת מעריצים שהולך אחריך באש ובמים. היום? היום אתה צריך מעצב אירועים, יח"צן עם אצבע קלה על המקלדת, ומחסן בדים.
ברוכים הבאים לעידן ה"אדמו"רות האופטית" – המקום שבו עדשת המצלמה קובעת את גודל החצר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ב"כיכר השבת" אספנו עבורכם את הטיפים המנצחים לאדמו"ר, לרב או לראש הישיבה שרוצה להצליח בגדול. גזרו ושמרו (או לפחות שלחו לגבאי)...
הטיפ הראשון: הצבע
תשכחו מהצבע הלבן של פעם. אם אתם רוצים להיראות כמו מעצמה, האירוע שלכם חייב להיות שחור. מפות שחורות, רקעים שחורים, ואם בניתם "פארנצעס" – חובה לכסות את הקונסטרוקציה בבד קטיפה שחור ויוקרתי.
למה זה עובד? פשוט מאוד. השחור בולע את הרווחים. בתמונה אווירית, המוני חסידים בשטריימלך משתלבים עם התפאורה השחורה ויוצרים "מאסה" אחת בלתי נגמרת. עשרה חסידים נראים פתאום כמו מאה, מאה נראים כמו אלף, ואלף? אלף הופכים ל"ריבי רבבות" שמילאו את האולם.
והכי חשוב: אם יש עצרת ברחובה של עיר, קיימו אותה רק בלילה. בחשכה, כל קבוצת סקרנים הופכת ל"נהר אדם" שחור.
הטיפ השני: אירועים ללא התחייבות
אין לכם תקציב לבנות בית מדרש? אל דאגה. הטיפ השני מתמקד ב"מעמדי דמה". אל תבנו בניין, תבנו "אירוע".
- התחלת כתיבת ספר תורה: רק האותיות הראשונות - לא חייבים לסיים, זה כולל סבב בבתי רבנים וטיש 'לחיים'.
- הנחת אבן הפינה: מספיק בלוק אחד וכף טייחים מוכספת (ניתן לשכור במקומות מיוחדים).
- יציקת היסודות: קצת בטון, הרבה צלמים.
האירועים הללו עולים גרושים לעומת הבנייה עצמה, אבל הם מייצרים גלריה פנומנלית. עם התמונות האלו אפשר לעלות למטוס, לנחות בלייקווד או בלונדון, ולהראות לתורמים: "הנה, תראו את המהפכה!". מי יבדוק אם אחרי היציקה באמת באו פועלים?
הטיפ השלישי: המלכודת לבחורים
כדי למלא את האולם בלי לשלם על "תפאורה שחורה", פשוט תביאו בחורים. איך מביאים אותם? קובעים את האירוע ב"בין הסדרים", באולם סמוך לישיבה גדולה, ומבטיחים שלושה דברים: מוזיקה טובה, בעלי מנגנים נחשבים ואוכל ברמה גבוהה.
הבחורים יבואו בשביל הקוגל, הגלריה תתמלא ב"שחור" טבעי של חליפות, והיח"צן כבר יכתוב: "קהל המונים ובראשם מאות בני ישיבות נהרו למעמד".
הטיפ הרביעי: הנדסת תודעה – יח"צ לפני הכל
הלב הפועם של החצר הוא מערכת הדוברות. לא צריך חסידים, צריך דרמה. כבר בבוקר האירוע הדובר חייב להוציא "הדלפות": "האדמו"ר פלוני החרים", "לחצים כבדים על ראש הישיבה ששוקל לפרוש מהמעמד", "סערה בעולם התורה: האם הגאון רבי יקותיאל זאנוויל יחזור בו?".
זה לא משנה שראש הישיבה המדובר מנהיג בדיוק 22 בחורים (שחצי מהם בבית). ברגע שנוצרת "סערה", כולם מחכים למוצא פיו. הדרמה מביאה סקרנים, הסקרנים ממלאים את האולם, והנה לכם אירוע "היסטורי" שכל המגזר מדבר עליו.
הטיפ החמישי: הגבאים – המבט של ה-FBI
אם אתה משמש בקודש, זכור: אתה לא בן אדם, אתה מאבטח בסיקרט סרוויס. כשאתם מלווים את האדמו"ר לאירוע, אסור לנופף לשלום לאף אחד. לא לאחיך, לא לחבר מהכולל, ואפילו לא לאבא שלך. המבט חייב להיות קפוא.
העובדה שמדובר באדמו"ר ל-15 חסידים (ש-13 מהם הם בני משפחתו) לא משנה. אם הגבאים נראים כאילו הם שומרים על נשיא ארה"ב, הקהל יאמין שבאמת יש פה מישהו חשוב.
עולם הפוך ראיתי
בסופו של יום, אחרי שהאורות כבים, נשארת השאלה: איפה האמת? אנו חיים ב"עולם השקר", עולם של "עליונים למטה ותחתונים למעלה". מי שבאמת עמל בתורה בחדרי חדרים – נותר אלמוני, ומי שיודע לשכור את המעצב הנכון ולשלם למגזינים שידחפו את התמונות שלו ליד החסידויות הגדולות (גור, ויז'ניץ, בעלזא) – הופך ל'גדול הדור'.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
התפאורה השחורה אולי מכסה על הריקנות, אבל היא לא יכולה להחליף את הקדושה האמיתית. עד אז, נמשיך לדפדף בגלריות ולראות איך עשרה אנשים הופכים, בכוח היח"צ והחושך, לריבי רבבות.
0 תגובות