יערות המנגרובים - אותם אזורי ביניים קסומים בין היבשה לים הגדלים במים מלוחים או מליחים לאורך חופים טרופיים וסובטרופיים - סופגים מכה קשה מהתחממות הגלובלית. מחקר חדש, שפורסם ב־Geophysical Research Letters על ידי צוות מהאוניברסיטה בגטבורג שבשוודיה, מצביע על מגמה מדאיגה: ככל שטמפרטורות הים והיקפי הפחמן הדו־חמצני עולים, כך צונחות רמות החמצן במים, והמערכות האקולוגיות מתקרבות לנקודת אל חזור.
סקר עולמי ראשון מסוגו
במסגרת המחקר נמדדו לראשונה במקביל רמות חמצן ופחמן דו־חמצני ב־23 אזורי מנגרובים ברחבי העולם. התוצאות, לדברי החוקרים, "מטרידות ביותר". ד"ר גלוריה רייטמאייר, כימאית ימית מהאוניברסיטה בגטבורג והחוקרת הראשית במחקר, הסבירה: "נדהמתי לגלות שמערכות מנגרובים רבות כבר חיות בתנאים קיצוניים במיוחד. בעיקר באזורים טרופיים חמים, אנחנו רואים תקופות ארוכות שבהן רמות החמצן נמוכות והפחמן הדו־חמצני גבוה מאוד - מצב שמותיר מעט מאוד זמן שבו דגים רגישים יכולים בכלל לשהות באזורים הללו."
האזורים הטרופיים על סף קריסה
בדרך כלל, גאות ושפל מווסתים את רמות החמצן במנגרובים: בשפל החמצן צונח ובעלייה החמצן מתחדש עם זרימת מי ים. אולם התחממות הגלובלית משנה את מאזן הזמן - תקופות הלחץ גדלות, ואילו "חלונות" הזמן הבטוחים לדגים הולכים ומתקצרים. האזורים הקרובים לקו המשווה - במיוחד לאורך חופי הודו ואגן האמזונס - נמצאים כבר כיום סמוך לגבול היכולת הכימית של המערכת. "בתי הגידול העשירים הללו, שמכילים מגוון עצום של מינים, עלולים להיות הראשונים לאבד את הדגים הרגישים ביותר אם ההתחממות תימשך," מזהירה רייטמאייר.
פגיעה ישירה בפרנסת הקהילות
מעבר לאובדן המגוון הביולוגי, מדובר גם באיום כלכלי ישיר. יערות המנגרובים מהווים בית גידול למינים רבים של דגים המאכילים קהילות שלמות בתעשיית הדיג החופית. מחקר נוסף, שפורסם מוקדם יותר השנה ב־Environmental Research: Climate, מעריך כי עד שנת 2100 עלולים להימחק מאמצי השיקום של המנגרובים, עם הפסד עולמי של כ־150 אלף הקטרים (כ-10 דונם) וירידה בשווי השירותים האקולוגיים בשווי של 28 מיליארד דולר בשנה, כאשר אסיה צפויה לספוג את עיקר הנזק.
"הדגים שמעניינים ביותר את הדייגים ואת פרנסת המקומיים הם בדיוק אלה שנפגעים יותר מכל," מסכמת רייטמאייר.
0 תגובות