לאחרונה צד את עיני מאמר שכתב הרב יצחק בלומנטל ביום כ"ח אב תשס"ח. אמנם עבר מעט זמן, אבל הדברים דורשים תגובה ברורה וחדה. במאמר מנסה הכותב להפוך לנו את החשיבה הטבעית והחיובית, בדבר מסירות הנפש של פעילי יד לאחים הפועלים לחלץ בחורות יהודיות שנלכדו ברשתם של בחורים ערבים והן כלואות בכפרים ערבים עם ילדיהן מבלי יכולת לחזור להוריהן.
הכותב מרמז שאין בכך כל רצון להצלת הנשמות היהודיות אלא רק הרהורי גאוה של המחלצים ותחושת חשיבות ומסתוריות. בהמשך העמדה הולכת ומקצינה, עד כדי אמירה שאין בכך כל רע שאותה בחורה יהודיה תתחתן עם ערבים, כי הרי לא מדובר בבחורה כשרה מבני ברק, אלא רק בחורה חילונית, נטולת "ייחוס", שלא למדה בסמינרים הנחשבים וצבע העור שלה, איך לומר, כהה מדי. מבחינתו, מה לי הכא מה לי התם, האם תחיה כיהודיה חילונית בתל אביב או תהיה משועבדת לבעל ערבי ותגדל ילדים ערבים באחד הכפרים? גם לילדים הוא לא דואג, כי לטעמו גם אחרי גאולתם, הם לא ילמדו בפונביז', הם ישארו חילונים ואולי אף הגרועים שבהם, לא פחות. אז עדיף לדידו, שישארו בכפר ובכלל לא ידעו שהם יהודים?! לא זאת אף זאת, אם נוציא אותם מהכפר הם עוד יביאו עלינו רק צרות ופשע, שמעתם?! רק צרות ופשע.
אני קורא את הדברים המזעזעים הללו שוב ושוב ולא מאמין. יושב אדם בבני ברק או בירושלים, מתהדר בתואר רב, וידו לא רועדת כשהוא כותב דברי בלע ומשטמה כאלה כלפי נשמות יהודיות טועות. מילא, בהלכה הוא לא מבין, אבל במוסר הפשוט, בחמלה האנושית הפשוטה, הידועה והמובנת גם ליהודים הרחוקים ביותר? איך ניתן להפקיר נשמות כאלה, שמבקשות ומתחננות שייחלצו אותם מהמלכודות הנוראיות שהן נלכדו בהן? איך אפשר לאטום את האוזן מהשוועה העולה משם ולחרוץ דין כמו גדולי העריצים, "השליכוה לבור!".
גדול שכרם של פעילי יד לאחים המוסרים נפשם להצלת אחיותיהם הרחוקות וגם לאחר הצלתן הם ממשיכים לדאוג להם ופועלים להשיבם לכור מחצבתם ולקרב אותן ואת בניהן לדת ישראל וב"ה מצליחים בכך. יהי חלקי עמהם.
למקרא הדברים החמורים הללו התבררה לי באחת ההתנגדות הקולנית שהושמעה כלפי הדעה שהתפרסמה בעניין גיור עולים שבאו מזרע ישראל (כלומר שאבותיהם יהודים). שהרי מי שמוכן להעלים עין ולרחק בידיים ממש, אפילו נשמות יהודיות שנשבו כפשוטו ביד גויים, הרי ודאי שלא ידאג גם לנשמות של צאצאי יהודים, המבקשים לשוב ולדבוק בדת אבותיהם.
"כי לא ידח ממנו נדח", נאמר על ידי נביאנו, רק בורות ואכזריות אני רואה בדבריו וריחה של הגזענות נודף למרחק. האם רוצה הכותב בלומנטל שנצטט לו מגדולי עולם שמסרו נפש למנוע יהודים משמד רוחני?