למה אנחנו כל כך מתעניינים בבת ובחתן של טראמפ?

במינויו של נשיא ארצות הברית, טראמפ, ובכלל בתהליך הארוך של הפריימריז, מתגלה שוב ושוב כיצד הולכת ארצות הברית שבי אחר החיצוניות הנוצצת. התקשורת לא פוסקת להתעניין במראיהם של המועמדים ומשפחתם, בהעדפותיהם בלבושם והאם הם עוברים את המסך. בקריטריונים כאלה, אין ספק שבן גוריון לא היה נבחר, והמדינה לא קמה. פעם זה לא היה כך, אפילו באמריקה.

זה נכון שיש כאן עניין בכך, שבתו של טראמפ עברה גיור. אין לי מושג על מדת כשרותו של הגיור, אבל בכל מקרה הוא משקף קרבה מיוחדת ליהדות, ויש בכך כדי לעניין את המגזר החרדי. נוסף על כך, בתו של טראמפ זוכה להשפעה רבה אצל אביה ולאהדה רבה בציבור. גם בעלה היהודי, עושה רושם של בחור נחמד. הוא מונה ליועץ רשמי של טראמפ, דבר שכשלעצמו ראוי לגינוי.

עד כאן, מקור ההתעניינות בבני הזוג עוד מובן. אבל נראה שקיימת אובססיה ברמת ההתעניינות בהם. לדעתי, הסיבה לכך היא בעיקר, לא רק, העובדה ששניהם נראים טוב ומצטלמים טוב. הסגידה לחיצוניות חודרת גם למגזרים הדתיים והחרדיים, ובמידה מרובה, ראוי שהדבר יעורר דאגה.

מבלי לגרוע חלילה ממעמדם כבני אדם בכלל ויהודים בפרט, ומזכויותיהם באשר הם, לא נראה שיש בבני הזוג הזה משהו מיוחד מבחינה אידיאולוגית, או איזו שהיא רמה מיוחדת של שאר רוח, כללית או יהודית. הם פשוט עשירים ונראים טוב. זה בעיקר.

ג'ארד ורעייתו איוונקה בחב"ד. ארכיון (באדיבות המצלם)

כנראה שזה כשלעצמו מצדיק דיון חוזר ונשנה במעשיהם, בפעולותיהם בתחביביהם בתצלומיהם, ובמה לא. מתקיימים דיונים, האם הם יבואו לבית כנסת או לא יבואו. כמה יהודים דתיים יזכו לראות אותם שם. האם הם ייסעו בשבת או לא. האם הם קיבלו היתר לחלל שבת, מדין פיקוח נפש, או שמא הם לא מקפידים כל כך. מי הם חבריהם החרדים, ומי מהחרדים שותף עמם בעסקים.

יש לי הרגשה, שאילו בני הזוג הזה היו נראים פחות טוב, לא הייתה התעניינות כל כך מסיבית בהם. לפחות לא בדרגת האובססיה, גם בתקשורת החרדית. קשה להשתחרר מהרושם, שהערכים היהודים, המאדירים את בעיקר פנימיותו של האדם, ולא את חיצוניותו, מתנפצים בכל הקשור בעיסוק בבני הזוג, בהצדקה העלובה של ההתעניינות במצב יהדותם.