דעה: מדוע אצלנו לא לומדים על השואה?

כמעט אין חרדי אשר אין לו סבא או סבתא, דוד מרוחק או בן משפחה אשר לא חווה על גופו את מוראותיה של השואה האיומה' או לכל הפחות בן הדור השני לאלו שחוו על גופם את אימי השואה וזוועות המחנות.

מאות רבות של אדמו"רים נכחדו בשואה יחד עם קהילות ענק ושושלות מפוארות של רבנים עלו בעשן המשרפות כשעמם נמוגים מאות אלפים של טף ונשים, שכולם היו שומרי תורה ומצוות כמוני וכמוך ואף יותר.

ה'שואה' במדינת ישראל היא קונצנזוס מקודש, גם השוטר מחלל השבת ואוכל חזיר בפרהסיא ביוה"כ מצטמרר כאשר נזעקת לעברו המילה 'נאצי', ומעולם לא עלה מערכון סאטירי כזה או אחר על השואה מה שא"א לומר על אינספור פרות קדושות אחרות.

אך משום מה, הפלא ופלא, בניגוד לכל היגיון, דווקא אנו, החרדים שאמונים יותר מכל על 'עילוי נשמות' ועל המושג הנצחה, מהשואה אנו מתעלמים כלא היתה.

אין במערכת הלימודים ב'חידרים' כל איזכור ולו הקלוש ביותר לשואה הנוראה שפקדה את עמינו, גם בישיבות הקדושות אין מי שמעלה בדעתו שיש לומר, לספר, למחות ולהנציח את הטרגדיה הנוראה שפקדה את עמינו.

לתת מעט מושגים על הידרדרות של מי שנחשבו כמלומדים להתנהג כברברים, יפי נפש שהפכו לאכזרים, וחיות אדם שנישקו כלבים, ושברו מוסכמות עולמיות ביחס לאחיהם למין הביולוגי 'בני אדם'.

וכאן מן הסתם יבוא לי הצדקן שיחל להצטדק במרץ, וכי ביטול תורה שווה בעניך בשביל שואה שעברה ופאסה מהעולם לפני כשבעים שנה, או לחילופין יבוא האב המגונן שאינו רוצה להעכיר נפש ילדיו בסיפורי אימה ואכזריות ויצווחו לי הס.

אין לך 'ביטולה זהו קיומה' גדול מזה, ילמדו הנערים לאן אפשר להגיע בחוסר תורה ומדות, ישכילו עד היכן יכולה נפש האדם להישחק ולאלו מחוזות של רוע יכולה נשמתו להסתאב אם לא יאחז בטוב.

ולך האב המגונן על סיוטי ילדו, וכי סיפורי החורבן אינם מזעזעים, האמהות שאכלו בשר ילדיהם המפורש בתורה אינו מרטיט, אלא מה, אדרבה, ישמע חכם ויוסף לקח, יאזין הקט ותגדל נפשו חסונה לבל יגרר חלילה לרמות אלו בפורמט כזה או אחר.

אסייים בקריאה נואשת לכל מי שיוכל לפעול בעניין, אנא מהרו חושו בעוד ישנם מי שיאמתו לילדינו את הסיפורים ואל תגדלו לנו עוד דורות של מכחישי שואה דווקא מקרב הציבור הנכחד ביותר.