"זו הייתה חצי דקה שלא מהעולם הזה. חצי דקה בה הרכב עמד על הפסים, כשכל בני משפחת ברנשטיין היו ערים בה, ומודעים לאימה לרכבת הדוהרת לכיווננו, חצי דקה שלמעלה מהטבע, בין העולם הזה לעולם הבא" כך מתאר יעקב ישראל ישורון, נהג המיניבוס בו נסעו בני משפחות ברנשטין וגוטשטיין, בנסיעתם האחרונה עלי אדמות - בראיון ראשון ובלעדי לעיתונאים אריה ארליך ויאיר וסרמן מעיתון ´משפחה´.
כשקולו חלוש ורועד, דקות מספר לאחר שיחתו הכאובה עם בני משפחת ברנשטיין האבלה על בניה ובנותיה, מגולל יעקב ישורון באוזנינו את קורות הנסיעה האחרונה, הנסיעה שהפכה לה מנסיעה מהנה לנופש של ימי בין הזמנים, לנסיעה שהובילה את נוסעה לשערי גן העדן.
"הייתי בכלל אמור להיות בחופש", אומר הנהג שבור הלב בראיון המצמרר, "יום קודם לקחתי חופש עם המשפחה ויצאתי עם הילדים לטיול של חופש, ויום אחר כך תכננתי לצאת עם אשתי לחוף ימה של אשדוד. לקחתי את הנסיעה, רק בגלל בקשתו של דודי גוטשטיין, הוא שכן וגר איתי באותו בניין, והוא ביקש ממני שוב ושוב לקחת את המשפחה הנסיעה, הוא אמר שהם לא הצליחו להשיג רכב, והוא צריך אותי, זו הסיבה שהסכמתי".
"כשהגעתי לביתם של הברנשטיינים, התחלתי יחד עם ר´ אריה להעמיס את המזוודות על הטנדר. לא הכרתי את ר´ אריה עד אותו יום, אבל הוא שמע עליי מחתנו, וכשנפגשנו הושיט לי יד, ושמח איתי מאד, הוא אמר לי שהוא שמע עליי כל כך הרבה, והוא שמח לפגוש אותי סוף סוף".
נבואת המוות
"באמצע העמסת המזוודות", ממשיך יעקב כשקולו השבור מלמד על דמעותיו הזולגות בחופשיות מעיניו "פנה אליי ר´ אריה ואמר לי, שכתוב בחז"ל שלפני שהקב"ה גוזר גזירה, הוא תמיד מקדים לה רפואה, הוא מקדים רפואה לגזירה. מיד אחר כך, המשיך ר´ אריה ואמר לי ווארט מהבעש"ט. המשפט הזה היה נראה לי לא קשור, וכל הדרך זה עמד לי בראש, מה הקשר בין המשפט הזה למה שנאמר אחר כך. אבל מסתבר שהוא ניבא ולא ידע מה ניבא. גזירה נגזרה".
"סיפרתי את זה לבני המשפחה", אומר יעקב, "סיפרתי לאביו של ר´ אריה, ושנינו פרצנו בבכי. הוא אמר לי שזה חיזוק גדול מאד בשבילו, והוא גם חיזק אותי, הוא אמר לי שאני צריך לדעת שהם לא מאשימים אותי, שהם בטוחים ויודעים שנגזרה גזירה ור´ אריה ומשפחתו נבחרו בשביל לכפר עליה. הם אמרו שהגיעו אליהם הביתה אדמורי"ם ומקובלים ואמרו להם, שהייתה על עם ישראל גזירה רעה בשמים, שהאסון כיפר עליה".
קולו של יעקב נחנק, והוא משתתק למשך שניות מספר "האבא אמר לי, שהוא שמח, עד כמה שניתן להשתמש במילה הזו, שהבן שלו הוא זה שנבחר לכפר על עם ישראל".
פרק זמן ממושך עובר, עד שיעקב שב לדבר וממשיך בתיאור נסיעת הדמים "נכנסנו לרכב והתחלנו לנסוע. הייתה אווירה מאד נעימה, בני המשפחה שוחחו זה עם זה, ור´ אריה דיבר דברי תורה. בערך 20 דקות אחרי תחילת הנסיעה , הרכב השתתק, ובני המשפחה שקעו לתוך נמנום".
"דודי גוטשטיין שישב לימיני" אומר יעקב "והיה כמוני חגור, שקע לשינה של ממש. - הוא אגב היחיד שלא התעורר גם בחצי הדקה האחרונה."
יעקב שבעצת עורך דינו אינו מתאר את הרגעים שקדמו לרגעים האחרונים ממשיך לאחר הפסקה קצרה בתיאור הרגעים האחרונים טרם נעילה "בלמתי. והטנדר עצר על הפסים. כל המשפחה, חוץ מדודי, התעוררה. הם ראו כמוני איפה אנחנו, וקלטו מיד את הרכבת ששעטה לעבר הרחוב".
חצי דקה של פאניקה
קולו של יעקב נחנק, והוא משתהה קלות, בין מילה למילה "אני לא יכול לתאר, אני לא יכול להסביר, זו הייתה חצי דקה של פאניקה, כל הנוסעים היו בפאניקה איומה, היו צעקות צרחות. אני לא זוכר בדיוק מה נאמר שם, אני לא חושב שהם קלטו את העומד להתרחש, לא היו צעקות של ´שמע ישראל´ – אבל הפאניקה והאימה המחרידה הייתה באוויר של הטנדר".
"ואז הייתה המכה" אומר יעקב ומשתתק. דקה ארוכה של שקט עוברת ויעקב ממשיך: "התעוררתי, והייתי עדיין חגור לכסא, לצידי שכב דודי גוטשטיין ונאנח קלות. אוי אוי הוא אמר. אני לא חושב שהוא הבין מה קורה. אבל אני הבנתי. הבנתי והתחלתי לצרוח. צרחתי לה´. צרחתי אבא... אבא... לא... לא.. אל תעשה לי את זה.. ".
"זחלתי על האבניועל העפר" ממשיך יעקב בתיאור המצמרר "לא ראיתי את ההרוגים, וכנראטה ששוב התעלפתי, כי הדבר הבא שאני זוכר זה את הפינוי".
"אני רוצה לומר" אומר יעקב "מה שכבר אמרתי – אני נהג זהיר מאד, יכולים להעיד על זה כל מי שאי פעםן נסע איתי. העבירות התנוטעה שדיברו עליהם היו ברמה של אי חגורת חגורה בתוך העיר. גם השופט אמר את זה בדיון, מעולם לא עברתי באדום, לא חציתי קו לבן, אין לי הסבר על מה שקרה, זה היה על טבעי. לחלוטין. הקב"ה היה שם".
"אני לא מורה לנהיגה, לכן מה שאני יכול לומר זה, זה שהמסר מהאב של ר´ אריה נגע לימאד וחיזק אותי מאד. המסר הזה משדר חוסן של אמונה ואחדות. הקב"ה גזר גזירה ואיתה יש גם רחמים הלוואי שנזכה לחוש גם אותם".
הצד השני
בשיחה מאוחרת עם עורך דינו של יעקב, אמר עורך הדין ל´משפחה´, כי הדיונים המשפטיים העומדים לפני יעקב, ושבשלהם, מנע מיעקב לתאר את גרסתו לגורמים לתאונה, עודם עומדים לפתחו של הנהג, למשך תקופת זמן ארוכה וממושכת, אולם כבר עכשיו קבעו בוחני תנועה חיצוניים כי לתנאי השטח ולסביבת התאונה חלק רב בגורמי התאונה, ויש לייחס להם משקל רב, מה עוד שאזרחים רבים התריעו הרבה לפני התאונה על הליקויים בשטח שעלולים להביא לאסון.