ברנע מציין במאמרו כי העדה החרדית היא מיעוט מבוטל בקרב הציבור החרדי וכי גם להערכות המרחיבות ביותר אינה מונה יותר מ-70 אלף נפש שרובם מרוכזים באזור מאה שערים והשכונות הסמוכות וגם בבית שמש, שם לדבריו האלימות של אנשי העדה מרימה ראש במיוחד.
ברנע אומר כי מרבית הציבור החרדי אינו מסכים עם גישת העדה, אלא שזו מפעילה טרור אלים נגד הציבור החרדי עצמו, עד שרבנים חוששים להביע את דעתם מחשש שיובלע להם בידי קיצוני העדה.
מסקנתו של ברנע היא, כי יש להפעיל נגד אנשי העדה את אותם אמצעים שמפעילות רשויות החוק נגד המאפייה ומשפחות הפשע. ברנע כותב ש"אולי הגיע הזמן לשנות מדיניות. לבדוק את מקורות המימון. להכניס לשטח את חוקרי מס ההכנסה, הרשות לנייירות ערך, הביטוח הלאומי, המחלקות של המשטרה שמטפלות בהלבנת הון. אני מניח שלא יחזרו בידיים ריקות".
הוא לא שולל את זכותם של אנשי העדה להתבדל מהמדינה ולחיות בתור מדינה בתוך מדינה. הוא רק דורש כי לא ישליטו את "חוקי הטליבאן" שלהם על סביבתם. לדבריו, "רוב החרדים לא יודו בכך - אבל בליבם הם יהיו אסירי תודה".
