דעה: כן, זוהי "דעת תורה"

שאל כאן הכותב או אולי העורך, כבר אז, מהן הסיבות של הרב להחליט לא לצרף את חתימתו. שאלה שנותרה אז, ללא מענה. אני יודע לומר שההתנגדות של הרב הייתה חד משמעית ונחרצת, וללא כל מקום לדיונים. "אינני חותם", פסק.

כעת, כשהעליהום האדיר נגד הרבנים ומכתבם, מככב בראש כל מהדורה והגענו למצב שבו שרים וראשי ערים קוראים לפטר את הרבנים - החלטתו של ראש הישיבה נראית פתאום כה חכמה, כה הגיונית ושקולה.

זוהי ´דעת תורה´. כן, לדעת מתי לנופף במה שכתוב בתורה, ולפרשן זאת בצורה המתאימה לימינו - זאת ראייה והחלטה השמורה רק ל´גדולי ישראל´. צריך לדעת היטב מתי שימוש בנכתב בתורה, בא כדי לשמש מטרות לאומניות קיצוניות ומתי הוא בא כדי באמת לקדש שם שמיים.

הגראי"ל שטיינמן ידע מיד בכוח ראייתו וגדלותו לומר, לא. תארו לכם שגדולי ישראל, מנהיגי הציבור החרדי, אכן היו מצטרפים ליוזמה ומצרפים חתימותיהם. כי זאת צריך לדעת, במידה והרב שטיינמן היה מצרף חתימתו, שורת רבנים ארוכה וחשובה, מכותל המזרח של היהדות החרדית, סומכת ידה על דעתו של הרב, וכשהוא מצטרף הרי שגם הם היו מצטרפים וחותמים על המסמך.

תארו לכם את גלי ההסתה נגד הציבור החרדי ומנהיגיו, שכבר עכשיו מתרגשים עלינו כמעט יום ביומו, מסתערים עלינו שנית. אני כבר מדמיין את הכותרות הצעקניות, עד כדי השוואה לנאציזם - כמו שעושים כעת לרבנים, שלמזלנו רובם הם רבני ה´מזרחי ורבנים ´מטעם´.

בתורה ובהלכה ישנם דברים שניתנים כהוראת שעה. ישנם פסיקות חדות וברורות אבל, שאינן ניתנות ב"רבים". בטח ובטח כשפסיקות אלו עלולות להביא לסיכון חיי אדם ושפיכות דמים.

שלא יובן כאילו אנו בעד מגורים לצד ערבים. אלא שהיציאה למאבק בעניין, בראש כל חוצות, מיותרת ומזיקה לאין ערוך. הרי אף אדם דתי או חרדי, ממילא לא ישכיר דירתו לערבי. גם ללא פסק ההלכה. וזאת מטעמים מובנים שאנו נהיה חכמים ואחראים מספיק בכדי לא לפרט אותם. עבור בעלי הדירות שכן משכירים דירותיהם, פסק ההלכה הנוכחי לא ישנה מאומה.

רבני ערים, מכינות ואולפנות - למהלכים משמעותיים יש כתובת אחת בלבד, גדולי ישראל.