רק ליטאים נותנים דירות לילדיהם, כי הם אוהבי תורה

●

אחד מתלמידי, תלמיד חבר, בא אלי השבוע ואמר לי מספר טענות נגד האנשים שנותנים לילדיהם דירות. אביא את הטענות, ואשיב אחת לאחת.

א. זה לא מוצדק לתת כל כך הרבה כסף לדירה בשביל שהחתן ילמד תורה. דרכה של תורה היא פת במלח ומים במשורה. מי שלא מסכים לנהוג כדרכה של תורה לא מגיע לו, ומי שרוצה לנהוג כך לא זקוק להרבה.

ב. למה שהאבא יעזוב את לימוד התורה ויתרוצץ מגמ"ח לגמ"ח ומקרן צדקה לקרן צדקה, שיעשה את זה החתן הטרי.

ג. במקום שכל אדם יחתן רק אדם אחד - את עצמו, נוצר מצב בלתי הגיוני שכל אדם צריך להשיא את כל צאציו, וזה יכול להיות עשרה, חמשה עשר ואפילו יותר.

ד. הנושא אשה לשם ממון יש לו בנים שאינם מהוגנים- לא חבל?

ה. מה יעשה אדם שאין לו? ישאיר את בנותיו עד שילבין ראשן? האם לבנות עניים אין זכות להתחתן?

ו. לא כל אחד צריך ללמוד. יש כאלו שצריכים לעבוד, לשלב תורה עם דרך ארץ.

●

יש עוד שאלות וטענות רבות, ובעז"ה אקדיש לכך בעתיד כתבה נוספת. אם למישהו יש טענה שלא הועלתה כאן הוא מוזמן לכתוב בתגובות למטה, ובעז"ה אענה להכל דבר דבור על אופניו.

●

התשובה לכל זה היא אחת: לימוד התורה חשוב יותר מהכל.

נכון, דרכה של תורה היא פת במלח ומים במשורה. אבל בדור הזה יש בודדים, אם בכלל, שנוהגים כך. בדור הזה מי שרוצה שבניו וחתניו ילמדו תורה צריך לדאוג לרווחתם הכלכלית. מי שיהיה עסוק בלשרוד לא יוכל ללמוד.

גם השיטה של "חצי יום לומדים, חצי יום עובדים" לא עומדת במבחן המציאות. אני מכיר עשרות עשרות שחשבו שיצליחו, אבל בסוף נשאבו לעבודה, וכיום הם לא פותחים ספר. גם אם יש בודדים שיכולים לעמוד בזה, זה ודאי לא יכול להיות שיטה לכלל.

לכן, כל אדם צריך להתאמץ, מאמץ על אנושי, מאמץ כביר, כדי שהצעירים שעדיין רגישים יותר להדרדר אל פי תהום ועדיין מסוגלים יותר להתעלות אל רום מעלה, שלא יצטרכו להטלטל בין גמ"ח לקרן צדקה.

●

והדבר הזה מאופיין בעיקר אצל המגזר הליטאי - אשכנזי. שם לימוד התורה הוא הערך העליון. ה- ערך ה-עליון. שאין שום דבר מעליו. ולכן דווקא בני ליטא הכניסו את עצמם למצב כמעט בלתי אפשרי מבחינתם. בשאר המגזרים זה גם קיים, אבל הרבה פחות.

יהי רצון, שכל יתר בני המגזרים, החסידי, הספרדי, התימני, והאמהרי, וכן כולם, יזכו לאהוב את התורה כל כך שירצו לתת לבניהם דירות לגור בהם, גם במחיר יקר מאד מאד.