למה אנחנו שונאים כל כך את כת השאלים?

מה גרם לאנשי ירושלים, שומרי החומות, לצאת כל כך מכליהם? הלא בשנים האחרונות כל טירוף מזדמן של עסקן מזדמן זכה פה לאהדה בלתי מזדמנת לחלוטין? פאות, פלאפונים, הפרדה באוטובוסים - כל הקצנה התקבלה בחיבוק צדקני והפכה להיות בבחינת "חמורים סיפורי אלף לילה ולילה, מדברי תורה". מה גרם לכך שדווקא כמה נשים - שכל חטאן מסתכם בכך שהן באמת רוצות להקפיד על הלכות צניעות - מפריעות לנו ולקיצוניים ביותר שבינינו?

הפיתרון לתעלומה מגיע מתורת הנפש. כמה פעמים יצא לכם שהתפרצתם על מישהו בכעס שוצף וגועש על מעשה שעשה, קרעתם אותו לגזרים, ואז ברגע של רוגע וחשבון נפש קלטתם שבעצם אתם נוהגים בדיוק כמוהו? מעשים מטופשים מעצבנים אותנו תמיד, אבל הם מעצבנים אותנו יותר מכל, כאשר הם מוכרים לנו מאיזה מקום. כאשר אלה הם בדיוק המעשים שלנו. בעגה המקצועית מכונה תכונה זו, של ראיית הצדדים השליליים שבנו דווקא באחר, כ"השלכה".

השנה, לראשונה בהיסטוריה החרדית של העת החדשה, הוצבה בפני הקיצוניים שבינינו מראה. למראה הזאת קוראים כת ה'שאלים'. המהלך המחשבתי שעומד מאחורי הכת המוזרה, הוא-הוא המהלך המחשבתי שעומד מאחורי כל טירוף ששטף את מחנינו בשנים האחרונות: העיוות, שאומר "כל המטורף מחברו שכרו גדול ממנו" אשר הפך להיות מטבע עוברת לסוחר במחוזתינו; התירוצים, כאשר לכל טירוף צדקני חוברו מייד קבצים שלמים שמסבירים את ההיגיון התורני שעומד מאחוריו; ושטיפת המוח, שנערכה באופן מדוקדק וכולל לכל תלמיד ותלמידה במוסדות הלימוד החרדיים, לבל ייסתו, ח"ו, מן הטירוף - ימין ושמאל. זו תמצית ההשקפה של כת השאלים, וזו בדיוק גם תמצית השקפתנו בעשור האחרון.

לצד הדביקות הקנאית בטירוף, כשיטה. הזנחנו כליל את דרכם של כל אבותינו. דרכו של ההיגיון הישר, הטעם הטוב, והשכל. במקום שכל השקפה ושיטה שנאמרות לנו תיבחנה היטב לפני שתאומצנה, התרגלנו לשתות בשקיקה כל מה שנמסר לנו בשמם של "חצרות גדולי הדור", מבלי לבדוק האם מדובר במים חיים או ב"מים הרעים" (כדברי המשנה באבות). איש חכם אמר פעם לבנו: אל תכניס לפה מה שאתה לא מכניס לרכב שלך. אם נרחיב את האמירה הזו לתחום ההשקפות, היא אמורה להישמע בערך כך: אל תכניסו לראש, מה שבחיים לא הייתם מכניסים לפה.

כת ה'שאלים' היא בסך הכל קבוצה של תמימות שעברו שטיפת מוח והכניעו את עצמן לטירוף מוחלט. התופעה כשלעצמה לא צריכה לעצבן אותנו כל כך. מדובר במעשה טיפשות, לכל היותר. מה שמעצבן אותנו זו המראה. נכון, הן הרחיקו לכת. אבל דווקא ההקצנה היטיבה את ראות עינינו וגרמה לנו לראות, לראשונה, את עצמנו. זה בדיוק מה שמוציא אותנו מהכלים.

לכן במקום לנסות לשנות את כת ה'שאלים', שתתפרק לבטח כמו כל תנועה יהודית מטורפת מאז חורבן הבית, הגיע הזמן שנתחיל לעסוק בעצמנו. הגיע הזמן שנתקין בראש שלנו מסננת לרעיונות מטורפים. הגיע הזמן שנבחר בדרך האמצע ונימלט מקיצוניות. ובפעם הבאה שנראה "שאלית" מרחפת לה כרוח רפאים על מדרכות שכונת גאולה, נוריד את העיניים ונביט פנימה, לבל ניראה, לבסוף, בדיוק כמוה.

(הכותב הוא יו"ר אגודת הסטודנטים החרדים במכון לנדר)