רבים מאיתנו נכנסים לחודש אלול בתחושה שהם שוב עומדים למשפט: עוד חשבון נפש, עוד וידוי ועוד סיבה להרגיש לא מספיק טובים, לא מספיק שלמים, לא מספיק ראויים. אבל האם תשובה אמיתית אמורה לגרום לנו לשנוא ולהלקות את עצמנו?
המגיד והדרשן הרב יוסף יצחק ג׳ייקובסון חוזר למחלוקת מופלאה בתלמוד, שנמשכה שנתיים וחצי: האם נוח לו לאדם שנברא, או נוח לו שלא נברא? דרך ההסבר הפנימי למחלוקת הוא מגלה מהי משמעותה העמוקה של תשובה: לא להאמין שאנחנו פגומים במהותנו, אלא להשיב את הנפש למקורה ולגלות מחדש את הנשמה הטהורה שבתוכנו.
הרב ג'ייקובסון משתף בכנות שגם הוא עדיין עובד על הנקודה הזו, ומסביר כיצד בושה ופצעים פנימיים עלולים להפוך לשנאה, למחלוקות ולסכסוכים וקובע: "בשנים האחרונות לא ראיתי מחלוקת עמוקה שלא נולדה מתוך טראומה ופצע פנימי".
למה גם הצלחות גדולות אינן מצליחות תמיד לגרום לנו להרגיש ראויים? מדוע אי אפשר להעניק לאחרים אהבה שאין לנו כלפי עצמנו? ואיך נכנסים לאלול מתוך תשובה, שמחה ומנוחת הנפש?
שיעור עמוק ומרפא על אהבה עצמית, אהבת ישראל והדרך לחזור אל מי שאנחנו באמת.
0 תגובות