יראת שמים אמורה לקרב אותנו לאלוקים - אבל מה עושים כשהיא דווקא מכבידה, מלחיצה ועושה רע בלב - עוד אשמה, עוד כובד, עוד מרחק? האם הקב"ה באמת רוצה שנפחד ממנו ונרעד מפניו?
בשיעור לפרשת עקב מלמד המגיד והדרשן הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון יסוד עמוק מתורת המגיד ממזריטש על הפסוק: "ליראה את ה' אלוקיך". יש הבדל עצום בין יראת עונש ליראת חטא. יראת עונש היא מכבידה וגורמת לברוח מהקב"ה במקום להתקרב אליו, מייצרת מרחק ותחושת אשמה במקום קרבה; אך יש יראה אחרת לגמרי - יראה שבאה מתוך אהבה כה עמוקה ואמיתית, שפשוט יראים לאבד אותה.
דרך משל על אב המוציא קוץ מתוך רגלו של בנו, באהבה, מסירות ורחמנות; ודרך דברי דוד המלך "אחת שאלתי מאת ה'" - נלמד שיראת שמים בריאה אינה שוברת את האדם, מרחיקה אותו ומכבידה עליו — אלא מגלה לו עד כמה הוא אהוב, עד כמה הקשר שלו עם הקב"ה יקר, עמוק ואינסופי.
איך הופכים פחד מהקב"ה לקרבה? מה ההבדל בין יראת עונש ליראת חטא? ולמה יראה אמיתית היא בעצם הביטוי העמוק ביותר של אהבה?
0 תגובות