ביום שישי האחרון כינה יו"ר ש"ס אריה דרעי ברדיו קול ברמה את הקמפיין הכואב של תנועת המחאה "שב ואל תעשה" - כ"קמפיין של השמאל".
מה שדרעי שכח, זה שהציבור כבר לא קונה את הדיבורים האלה. אפילו לנתניהו זה בקושי עובד, והחיקוי תמיד יותר גרוע מהמקור. כמה אפשר לקנות ספין שכל מי שלא חושב כמוך - הוא שמאל?
הקמפיין הפנימי של "שב ואל תעשה", הוקם בידי קבוצת אברכים יראי שמים, הכואבים את הנעשה, ויש להם בבית עריק או שניים או שלושה. השינה נודדת מהם, הצבא רודף אחרי ילדיהם, אין להם יום ולא לילה.
ולדרעי, וגם לעמיתיו גולדקנופף ואשר, הייתי מציע לרדת לעם, לשמוע פעם אחת ולחוות משפחה שיש לה עריקים בבית, עם מה היא מתמודדת בשנה האחרונה.
האם הנציגים שלנו מכירים את הסיטואציה שאנחנו ההורים חווים כבר שנתיים ימים?! האם הם טעמו טעמה של בריחה ממשטרה צבאית ופחד מצמית בכל רגע?!
קחו סיפור שהוא הווי חיי בשנה האחרונה: הבן שלי חזר מהכותל המערבי בשעת ערב מאוחרת. הוא הצטרף לטרמפ. הנהג אמר מילה לא נכונה לנהג אחר, ופרצה תגרה. המשטרה הגיעה, ובנוהל ביקשה תעודות זהות מכל יושבי הרכב.
רגע לפני שהתקשרו ל"צבע שחור", הבן שלי וחבריו החליטו לברוח. הם רצו בחזרה לכותל המערבי והתערבו בין ההמון.
הבן סיפר לי בהתרגשות שניצל ממאסר של שבועיים בכלא 10. אבל אני בכיתי. אבא שבשמים, איך התדרדרנו למצב הזה?! הבן שלי, בחור תלמיד חכם וירא שמים ואציל נפש, לא פגע מימיו בזבוב. למה הוא צריך להתרוצץ ברחובות מפוחד ומבוהל על נפשו?!
הפכתם את הבן שלי לעבריין נמלט! זה מה שעשיתם כולכם – בג"ץ, היועמ"שית, ראש הממשלה, התקשורת, וכן, גם הנציגים בממשלה. כל מי שהיה שם בתפקיד שיש בו אחריות. האשמה תלויה בכולכם!
אז מה עושים? קודם נברר מה לא עושים.
הבעל שם טוב הקדוש היה מספר: מעשה בילד שנקלע ליער עבות ולא מצא את דרכו, עד שגילה אדם זקן ושמח עמו. אמר לו הזקן: "את הדרך לצאת איני יודע, אבל אוכל להגיד לך מניסיוני, מה הדרך שלא כדאי ללכת בה"...
עברנו ארבע שנים קשות, נרדפנו. ראינו מה עזרה לנו ההצבעה בבחירות הקודמות. היום כולם כבר יודעים - בדרך הזו לא משיגים כלום. בדרך הזאת – לא הולכים יותר!
לכן פנינו - קבוצת הורים כאובים - ליהודים נדיבי לב שהושיטו יד ולב לסייע עמנו ויצאנו עם תנועת מחאה צנועה ברחובות קריה. אנחנו לא מחדשים כלום. לא המצאנו דבר. אנחנו מבטאים את מה שהרחוב החרדי סבור, אנחנו כותבים את מה שאומרים בשטיבלך ואנחנו צועקים בקול את מה שעשרות אלפי משפחות זועקות: "עשקתם את חירותינו, גנבתם לנו את ילדינו, הפכתם אותם לאחרוני הפושעים. לא ניתן לכם לעשות זאת שוב!".
וכמו שאיינשטיין אמר: "אי-שפיות היא לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". ברוך השם אנחנו שפויים ומבינים שאין טעם לחזור על הטעות שוב ושוב ושוב, ולצפות אולי הפעם זה ישתנה. זה לא.