מסופר על גביר אחד (סיפור אמיתי), שאיבד את כל כספו ביום אחד. הוא הגיע אל הנהלת המוסדות דשם, וטענתו בפיו: 'אכן את הכסף איבדתי, אך מה עם ה'קול' שלי? מה עם הדעה שלי? והלא את הקול ואת הדעה לא איבדתי, ואני יכול עדיין לגשת לפני התיבה לתפילות, וכן להשתתף באסיפות הנהלת המוסדות ועוד, וכי למה הדירו אותי מכל האסיפות?'. כמובן שהנהלת המוסדות בחרה שלא לענות לו מאומה ולא לגלות לו את האמת, כי את דעתו, ואת קולו לא היו צריכים כלל, כי לכך יש אנשים מיוחדים ומובחרים, היו פשוט צריכים את כספו ואת תרומתו החודשית וכו'.
לגבי מה דברים אמורים? יחד עם כל כלל ישראל, קיבלנו השבוע מכתב אישי שנשלח על-ידי הנגיד החסידי יואלי לנדאו אל רום מעלת הוד האדמו"ר מגור, המנהיג קהל עדתו בחסד וברחמים, רבבות אנשים הצמאים למוצא פיו. אכן, המכתב מלא בדברי תהילה לק-ל חי, מחמאות מכל עבר על ראש האדמו"ר מגור - שאגב, אינו צריך לכך כלל. אנחנו כאן ב'כיכר' בחרנו מלכתחילה להתעלם מפרסום המכתב האישי שנשלח אל האדמו"ר מגור, מסיבה פשוטה - היום מפרסמים מכתב ששלח נגיד לאדמו"ר מגור, ומחר מדובר במכתב ששלח הבנקאי לאדמו"ר מזידטשוב קראקא, או בעל מלון מקומי לאדמו"ר מקראקא זידטשוב וכו'.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
רבה של אור עקיבא השיא את בנו, כולם באו לברך | גלריה
לעת עתה, כאמור, בחרנו שלא לפרסם את המכתב, היות וזה נשלח אל מעון האדמו"ר ולא אל אתרי הנייעס והחדשות, וכמובן אנו מכבדים את רצונו של הנגיד הנ"ל שוודאי לא היה חפץ בפרסום המכתב, כי באם היה חפץ, וודאי היה מפרסם זאת בכתבי עת תחת שמו המפורש, וגם הוא הבין שדבר זה שולחים אישי רק אל האדמו"ר, וכך בחר, ואת כבודו אנו מכבדים.
בל נתייחס אל תוכן המכתב הנועז ששלח אותו נגיד וגביר אל האדמו"ר מגור, בו מסביר את דרכו הקדושה ושיטתו של חד מצדיקי הדור הקודם, משרפי מעלה, הרה"ק בעל ה'ויואל משה' מסאטמר זי"ע, שרוב גדולי האדמו"רים והרבנים בדור הקודם והנוכחי לא קיבלו כלל וכלל את דרכי השיטה הנ"ל. ואלו שכן קיבלו, עשו זאת משיקולים כספיים בלבד, ואין כאן המקום להאריך.
הרה"ק בעל ה'מקור ברוך' מסערט ויז'ניץ זי"ע, חיבר חיבור שלם, בו מפריך את כל השיטה הנ"ל מיסודו, אך בחר לגנוז בבית גנזיו, פשוט כי פחד על החיים שלו.
מקובל מאחד מגדולי הצדיקים בדור הקודם שהתבטא ואמר: שבאם לא סאטמר, אזי קבוצה אחרת היו חייבים לעשות זאת, לצאת נגד המדינה, אולם מה טוב שהם אימצו זאת לנחלתם, וממקום מושבם בארה"ב, מה טוב ומה נעים.
אגב, הנגיד הנ"ל לא היה הראשון שהעז ברוב עושרו וחוצפתו לכתוב מכתב נועז זה אל האדמו"ר מגור, אשר לו יש דרך בעבודת ה', כפי שקיבל מאבותיו הק', ומאדמו"רי בית גור, שכן הבינו את דרכי הפעולות כאן בארץ, קצת יותר טוב מהנגיד הנכבד.
בשנת תשל"ה, אז כבר נכנסה משלחת של כמה רבנים מסאטמר אל האדמו"ר הרה"ק בעל ה'ישועות משה' מויז'ניץ זי"ע, בתחילת שנות הנהגתו, וחשבו לשכנעו גם כן ללכת נגד דעתו של אביו האדמו"ר הרה"ק בעל ה'אמרי חיים' זי"ע, ולהצטרף לשיטתם, להתנתק מהמדינה, להפסיק לקחת כסף מהם וכו', ומה ענה להם בחכמתו כי רבה? "איני לוקח כסף מהמדינה, אני לוקח חזרה מקצת מהכסף שאני נתתי להם, אנחנו משלמים ממיטב כספינו על המחיה ועל הכלכלה, על חינוך, ארנונה, ביטוח לאומי, ומה לא... אנחנו מקבלים חזרה אולי 20 אחוז ממה שאנחנו נותנים להם".
ועוד, מאוד נאה לשבת על סיר הבשר בארה"ב, ולתמוך תמיכות קטנות פה ושם כמובן באירועים ראוותנים לאנשי ירושלים, אולם בחיים לא היו מצליחים לייסד חסידות של רבבות אנשים באם היו לכתחילה תוקעים יסוד איתן מושבם בארץ.
ידוע על הרה"ק בעל ה'ויואל משה', שמלכתחילה קבע משכנו בעיה"ק ירושלים, ולאחר תקופה ברח מהארץ, בהטעימו באוזני מקורביו, 'איני יכול לסבול את העניות, אני חייב את אמריקה, את העשירות', נו, גם הרה"ק מסאטמר הבין שאין הוא יכול לגור בארץ ולייסד כאן את החסידות.
אל הנגיד הנכבד, מה טוב ומה יאה כל התרומות שלך, זכותך יעמוד לך כל הימים, אך דע לך, שזה רק לטובתך. או כמו שאמר לנו אחד מבכירי החסידות: "הנגיד מוזמן לתרום עוד מיליון דולר ולכתוב מכתב נוסף", כן, כך בזו בחסידות למכתב המדובר.
מסופר על הרה"ק רבי מרדכי מטשערנוביל זי"ע, שפעם הגיע לבית של נגיד אחד, וביקש מאיתו סכום עצום לצדקה, החסיד נתן לרבו את הסכום, אולם רבו נשאר לעמוד. שאל החסיד את רבו, למה הרבי עומד? ענה: 'אתה רוצה שאני אתקדם, אז תוסיף עוד 100 ראניש', (סכום עצום בימים ההם), החסיד לא נותר ברירה בידו, והפקיד בידי רבו את הסכום, וכך המשיך רבו, כל מדרגה ומדרגה ביקש עוד ועוד כסף, עד שרוקן את החסיד מכל נכסיו... בצאתו מהבית, לקח הרבי גם ציור עתיק שהיה תלוי על הקיר, והחסיד שותק, לא מכין מכתב לרבו ולא מעיר, אלא מלווה את רבו בחיל ורעדה, בהגיע הרה"ק על הגשר מעל הנהר, פתח את חלום הקרון, וזרק את הציור העתיק לתוך הנהר, והחסיד שותק.
איך שהחסיד חוזר הביתה, וממרחקים כבר ראה את ה'בראך', כוחות משטרה צובאים על ביתו, והופכים כל חלקה טובה בנחלתו, כשהתקרב לביתו, נודע לו שהעלילו עליו עלילת שווא אצל מושל העיר, והוא ציווה להחרים את כל כספו של הגביר, אולם היות ולא נותר בידו פרוטה, לא מצאו כלום מה לקחת, מלבד כמה כסאות.
כמובן שהחסיד חזר לרבו לספר על הנס הגדול, ורבו החזיר לו את כל כספו בחזרה, תוך שהוא מודה להשי"ת על שהאמין בהלכות צדיקים, ובכך זכה להציל כספו.
נגיד נכבד, נתן ה' בידך אוצר לעזור ליהודים, תשתמש בזה, ליהודים אחרים גם נתן אוצר, וזה לחנך יהודים לעבודת ה', אל תתערב בנחלתו, כי לכך יש גדולים ממך. ואל תאמין למלחכי פנכה שמטעימים באוזניך כמה המכתב חזק וכו'. הוא לא.
לפני שהינך מבזה את האדמו"ר מגור על מסעות הנגידים שעושה לנגידי החסידות, הרי כולנו יודעים שגם בסאטמר יש אירועים מיוחדים לנגידים, הן באירופה והן בארה"ב.
אחת ממעלותיו של האדמו"ר מגור, מעולם לא יתפאר במעשיו, מעולם לא ייתן חשבון על מה שעושה, ויצניע כל חסדו מעיני הבריות. וכי ראית פעם מגבית עבור יתומים או אלמנות בגור? ועוד ועוד.
תחזינה עיניך מישרים בעשרת ימי תשובה ובכל יומי דפגרא, את ביהמ"ד הגדול של החסידות מלא עד אפס מקום בלומדי תורה וצרבי דרבנן, אשר סליחה על ההעזה - הם אינם יודעים בכלל שיש מושג כזה ארצות הברית, הם יודעים רק שיש 'רבי' - 'בית מדרש' - ישיבה, ודאכגיין, ותו לא, זה כל עולמם. אך המעלה של גור בשונה מחסידות מסוימת בארה"ב, אין הם מתגאים כלל וכלל בלימודם, כי מרגישים חובה דקדושה על כך.
לפני כמאה ושישים שנה, היה איזה נגיד - מהדור ההוא, שרצה לבנות לא פחות ולא יותר את בית המקדש, וכבר התחיל לאסוף הסכמות מרבנים מהדור ההוא, כשהגיעו אל הרה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז עם הרעיון של הנגיד הנ"ל, ענה בחכמתו: 'הנה קרוב לאלפיים שנה אנו מייחלים לבניית בית המקדש, אך אנו מצפים לבניית בית המקדש ע"י הקב"ה בעצמו, לא התפללנו ובכינו כל כך הרבה שנים שהגאולה תבוא דרך הגביר הנ"ל, שהוא יבנה את בית המקדש'.
האדמו"ר מגור, באם יחליט לשנות דעתו מדעת אבותיו, יעשה זאת על דעת עצמו, הוא לא צריך את מיליון דולר (פחות או יותר), מגביר כזה או אחר שישכנע אותו לסור מדרכי אבותיו בשיטת חינוך החסידים, הוא ישקול כל צעד בחסידות בדעתו הקדושה בלבד - דעת תורה.
מסופר על שדכן אחד, שלא הצליח בעבודתו, ולא ראה ברכה בשידוכים, מה עשה? מיד כשהפגיש בחור עם בחורה, הפיץ שמועות ברשתות החברתיות, 'שמעתם, בעריל התארס עם נחמה', ויהי ששון ושמחה, כל החברים ומכרי המשפחה החלו להתקשר לאחל מזל טוב, ולא נותר להם ברירה, והוצרכו לגמור את השידוך על הצד היותר טוב.
בדיוק כך התנהל אותו גביר השבוע - ידע בעומקי לבבו, שהמכתב הנ"ל ששיגר להאדמו"ר מגור, ימצא דרכו, אל פח האשפה של המטוס, או של טרקלין פתאל, כי למעון הקודש בירושלים זה לא יכנס, שם יש דברים נשגבים אחרים מה לעשות, ומה לטפל, רבבות אנשים מצפים להיכנס להיכל המלך להיפקד בדבר ישועה ורחמים. וראו איזה פלא, המכתב הופץ בכל הרשתות החברתיות, תוך שהוא מבזה כבודו של אחד מגדולי הדור שיקבל עליו את השיטה הלא מקובלת על רוב גדולי וצדיקי דורנו - והדור הקודם.
וכפי שכתב רבנו יונה: "ועשיר יענה עזות" - גם מן העושר יגיע האדם למידה פחותה, כי יוסיף עזות בנפשו, ולא ייבוש מדבר קשות, גם יתעקש בדבריו ויבוז לדברי החולקים על דבריו, כאשר כתיב (משלי כח יא): "חכם בעיניו איש עשיר". גם כי יכיר האמת - לא ייכנע אליו להודות עליו, ויקשה רוחו להעמיד דבריו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ברוך השם, שלאדמו"ר מגור יש את דרכו שקיבל מאבותיו, ולא יסור שמאל או ימין, וכך רוב האדמו"רים בל יסורו מדרכם לדרך שגורי התלמידים מפגינים יחד עם ערבים ימ"ש ברחובות העיר בארה"ב ובכל מקום בעולם, ואף לאיראן הרחוקה יגיעו המה. ברוך השם שיש לנו את דרכנו, את שיטתנו - השיטה הקדושה של רוב גדולי ישראל.
טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף.
0 תגובות