הבחירות כבר נראות באופק ואם חשבנו שהמפה הפוליטית תשתנה לאחר פרוץ המלחמה הקשה, מסתבר שהציבור לא מתחבר למפלגות החדשות המנסות לקום. "כיכר השבת" חושף היום (ראשון) את ההתארגנות החדשה של קבוצת חרדים מודרנים להקמת מפלגה חרדית, שלכאורה לא תהיה כפופה לרבנים ובוודאי לא לגדולי ישראל.
אמנם התארגנות חרדית פוליטית, שלא קשורה למפלגות המיינסטרים החרדיות, אינה דבר חדשה ובעבר נוסתה מספר פעמים, גם בריצה לכנסת וגם בריצה לרשויות המקומיות, כאשר רוב ההתארגנויות שהיו בטוחים שיביאו למספר רב של קולות - לא הצליחו לממש זאת וזכו למספר מועט של קולות.
יצוין, כי לפני כשנה, ניסו בחצר של הרב אברג'ל בנתיבות להקים מפלגת חרדים מודרנית, שתשלב ליב"ב וצבא, אך ההתארגנות נכשלה, בשל החקירות של הרב במשטרה וההתנערות של חלק מהקבוצה מהרב.
כמו כן יצוין, שעל פי ההערכות הפוליטיות, גם במידה והמפלגה החדשה תצליח להשיג שיא חדש של קולות, הם לא ממש יפגעו במפלגות החרדיות, וכמובן לא ביהדות התורה, אולי מעט בש"ס, אך בעיקר מי שייפגע, הוא מפלגות כדוגמת עוצמה יהודית, הליכוד והציונות הדתית, וזאת למרבה האבסורד, שהאג'נדה של המפלגה החדשה היא לכאורה הרבה יותר שמאל מאשר ימין ובוודאי לא ימין קיצוני.
אמנם יש תסכול רב בציבור החרדי מהתנהלות הפוליטיקאים החרדים, במיוחד בכל הנוגע לחוק גיוס והגזירות שנחתו על הציבור החרדי, אך לא ברור האם הציבור החרדי המאוכזב ייבחר דווקא במפלגה לה יש אג'נדה לא ברורה.
בהתארגנות הפעם, נמצאים אנשים ונשים, שניסו כבר בעבר להתמודד ולא צלחו, בין היתר, נמצאים ברשימה; ד"ר אליעזר היון, אסתי שושן, בצלאל כהן, עדינה בר שלום, פנינה פפויפר, פייני סוקניק ועוד.
לידי 'כיכר השבת', הגיע המסמך שיצרו המארגנים ואנו מפרסמים אותו כעת בפרסום ראשון, כאן ב'כיכר השבת'
המסמך המלא
האנומליה, אולי הגדולה ביותר בפוליטיקה הפנים חרדית היא דווקא יציבותה המופלאה. המפלגות החרדיות אינן מתמודדות עם כל איום על שליטתן המונופוליסטית ברחוב החרדי. עשרות מפלגות, חלקן מיתיות, נמחקו מן הפוליטיקה הישראלית, אבל דרעי וגפני - ראשיהן של שתי מפלגות חרדיות, נמצאים בתפקידם כמעט 40 שנים. אפילו כישלונותיהם החריפים במגרשם הם - סוגיית הגיוס ושלילת תקציבי החינוך והישיבות, לא הציפו כל גורם שהעז לקרא תיגר על מנהיגותם. הם גם לא באמת חוששים כי יבא יום וכוחות צעירים חרדיים צעירים למשל יבקשו לחולל שינוי בחייהם בדמות הקמת גוף חדש.
והאנומליה הזו, על רקע אירועי השנים האחרונות, אך מתעצמת. כיצד לא הובילו אירועי אסון מירון המופקר, תופעת הפגיעות המיניות, הקורונה וטבח השביעי באוקטובר את הצעירים חרדים לחלץ מקרבם, כמו בסיר לחץ מבעבע - מנהיג המציג אלטרנטיבה? כיצד לא הופנמה בקרבם ההכרה כי פניה של ההנהגה שלהם אינה לנטילת אחריות כלל ישראלית, ובטח לא לסולידריות עם-ישראלית?
מצידה, הפוליטיקה החרדית אף לא ניסתה להציג מראית עין של ציבוריות מרשימה ואטרקטיבית. קשה שלא לתהות כיצד הצעירים החרדים לא תמהים, לפחות בינם לבין עצמם - איך הפך אדם כמו גולדקנופף לנציג של היהדות החרדית בכנסת ובממשלה? באיזה עולם מצהיר פוליטיקאי בכיר כמו משה גפני הליטאי בעזות מצח, כי 'במוסדות שלנו' אין מקום להכיל את כל התלמידים הספרדים, ומפלגה חלשה כמו ש"ס של דרעי שותקת? איך האנומליה הזו ממשיכה להתקיים?
ואולי, ראשי המפלגות החרדיות צודקים?
אולי אין באמת 'צעירים חרדים' כאלו המבקשים להציג אופציה אלטרנטיבית? אולי ערכים כמו צדק, שוויון, הוגנות, אחריות, שותפות, כבוד הדדי, שיח מכבד, סולידריות וזכויות יסוד של כבוד האדם-הנתפסים טריוויאליים בעיני רבים מאיתנו, אכן נעדרי כל משמעות עבורם? אולי רווחת הפרט החרדי הכוללת את זכאותו לחינוך המאפשר כלים לביטחון כלכלי והשכלה כללית בסיסית היא פיקציה בלבד? אולי, כמו שטוענים מוקדי הכוח החרדים-חצרות הרבנים רבי העצמה, הבוחר החרדי נהנה אמנם מ'זכות הצבעה' אך לא מ'זכות בחירה'?
אנו גברים ונשים, אקדמאים, אנשי תורה, בוגרי ובוגרות החינוך החרדי-המגדירים את עצמם חרדים גם כיום, לא סבורים כך. אנו מאמינים שזו טעות, ושצבר של גורמים סיטואציוניים - בעיקר חברתיים וכלכליים, לא מאפשרים את התפתחותה של אלטרנטיבה חרדית בריאה ומשתתפת יותר.
אנו יודעים לומר כי פלח לא מבוטל, קרוב כפי הנראה ל-20 אחוזים מכלל האוכלוסייה החרדית נמצאים בציוויליזציה אחרת בה לתיזה החרדית-קלאסית אין בהכרח מקום. עשרות אלפים, ושמא מאות אלפים מבקשים בהחלט ליצור אינטגרציה בין העולם החרדי , כפי שנתפס לאורך השנים, לחיים הסוציאליים במדינת ישראל. אנו יודעים כי צעירים רבים, מכירים בעובדה כי במאה ה-21 לא ניתן להתפרנס ולנהל חיים תקינים ללא כלים בסיסיים הכוללים שליטה בשפה האנגלית ובמתמטיקה. הם מנסים, במסירות נפש של ממש תחת רדיפה אישית וחברתית, להקים מוסדות חינוך חרדיים שיכללו גם מקצועות ליבה, מצבת מורים בעלי ידע וערכים פדגוגיים. אנו גם יודעים, לפחות בעמקי לבבנו, כי הדעת היהודית-תורנית אינה יכולה באמת לשאת את העובדה כי אלפי צעירים מתים, נפצעים, הופכים לקטועי גפיים ומנגד לא מוצעים ניסיונות פשרה, או לכל הפחות פעולות דקלרטיביות המייצרות נופך כלשהו של הזדהות, סולידריות ואכפתיות.
לחרדים אלו, הנושאים שמות שונים כמו 'חרדים מודרניים', 'חרדים חדשים', 'חרדים ממלכתיים', או אפילו 'חרדים ישראלים' יש, אבסולוטית, פוטנציאל לייצוג מפלגתי ליצירת סדר יום חדש ובעיקר נבדל לחלוטין מזו ה'מוכרת'.
אז למה זה לא קורה?
בשיחות הפנימיות שלנו אנו מצביעים על מספר גורמים מרכזיים:
העדר מנהיגות חרדית אלטרנטיבית מוסכמת וחשש כבד מאחוז החסימה הדרקוני. אפשר ששני הגורמים כרוכים האחד בחברו. היעדרו הכואב של גורם מנהיגותי המקובל על כלל 'החרדים המודרניים' ביניהם רבנים ותלמידי חכמים המזוהים עם הקבוצה, אנשי ונשות חינוך העומדים בראש מוסדות חינוך ממלכתיים חרדיים, אקדמאים ועיתונאים המבקרים שנים את 'הפוליטיקה החרדית הישנה' לא מאפשר כל התארגנות מסיבית שעשויה לאיים על הסדר הישן. לא תורמת לכך גם העובדה כי רבים מאתנו הם בסופו של יום אינדוודואלים שהמסגרות הנוקשות, וההיררכיות המסורתיות פלטו אותם כיחידים מהאורגניזים החרדי.
בנוסף, החרדיות המודרנית מורכבת מאנשים מקבוצות שונות בקהילה החרדית, רובם מקהילות פחות מרכזיות, כדוגמת נשים, ספרדים, בעלי תשובה, עולים, פריפריה בעוד שחלק ניכר מאלו שעשויים להוביל את השינוי מבקשים דווקא את קרבת המיינסטרים החרדי המובל ע"י גברים, אשכנזים ותיקים, ישראלים, בירושלים ובבני ברק.
השינוי המשמעותי יבוא להערכתנו מהצעירים החרדים, המהווים רוב מוחלט של הקהילה החרדית. כדאי לזכור שלא פחות מ70% מהחרדים הינם מתחת גיל 25 - אולם הם לבדם יתקשו להוביל את השינוי ללא תמיכת המבוגרים. רק שהמבוגרים, אחרי שנים של מאבקים בממסד לעיתים חשים חוסר תקוה וייאוש.
לבסוף, התארגנות פוליטית שתאיים על המפלגות הקיימות, עלולה גם לגרור סנקציות חריפות כלפי המעורבים בה: סילוק של הילדים ממוסדות החינוך, הרחקה חברתית, פגיעה בפרנסה ובשידוכי הילדים. כל זאת מלבד העובדה החריפה עד כאב: התארגנות פוליטית בסדר גודל כזה כזו עולה גם הרבה כסף, וזה לא משהו שיש לאי מי מאיתנו להציע.
אל מול כל הגורמים הללו, הסדר הישן נהנה מאיתנות שאין לה אח ורע. היא נשענת על מוקדי כח רבי עוצמה בדמות חצרות הרבנים המייצרים סימביוזה ארוכת שנים עם הגוורדיה הפוליטית החרדית הוותיקה. אלו נשענים על סנטימנט עז של מה שמכונה ברחוב החרדי ביראת כבוד,"דעת תורה" -המעניקה לרבנים ולחצרותיהם סמכות על, כזו שחפה מטעויות ובעלת השפעה קוסמו-חרדית.
זהו; אז אין מה לעשות?
האם המשמעות היא כי בפשטות 'אין מה לעשות'? שהיעדר האלטרנטיבה הופך את כוחן של 'דעת תורה', החצרות והגוורדיה של 'הפוליטיקה הישנה' חסינות מכל קריאת תיגר?
התשובה לטעמנו טמונה בגוף השאלה. האלטרנטיבה נדרשת להיות ריאלית, והיא עשויה להיות כזו: בקושי, בעבודה סיזיפית, בוויתור על לא מעט אמוציות אישיות, תפיסות עולם אינדיבידואליות וגם אספירציות פוליטיות של גורמים שונים מתוך המחנה.
החרדיות המודרנית שכאמור מהווה לא פחות מ-20 אחוזים מכלל האוכלוסייה החרדית, מורכבת מטבע הדברים משורה של תתי זרמים עם שונות ברורה. מקבוצות המזדהות עם ימין מדיני כמו בנימין נתניהו ואפילו נפתלי בנט ועד תנועות מרכז שמאל הרואים ביאיר לפיד, אולי אפילו ביאיר גולן אלטרנטיבה ראוייה.
מניפת הדעות מתבטאת גם ביחס לשאלות כבדות משקל כמו למשל האם נכון יהיה, תיאורטית ופרגמטית, לשלב נשים נציגות ברשימה כבר בשלב ההתחלתי שלה? האם הערכים הדמוקרטיים-ליברליים המאפיינים אותנו מאלצים אותנו להביע עמדה כלשהי ביחס לרפורמה המשפטית? ומה היא עמדתנו האמיתית-מול הקמפיין האנטי חרדי המייצר מן הסתם התכנסות חרדית-באשר לגיוס צעירים חרדים השקועים באמת ובתמים באהלה של תורה?
אלו דילמות אמיתיות, שכן ביחס לסוגיית המגדר למשל, ברור לנו כי אלטרנטיבה חרדית לא תוכל להיבנות כל עוד מחצית מהציבור החרדי-נשים-נדחקת לשוליים. לא כסמל, לא כקישוט ולא כ'שלב ב''. יש להודות ביושר שזהו קושי אמיתי עבור חלקים בציבור החרדי, גם בקרב המבקשים שינוי. אך ההכרה בקושי אינה רישיון לוויתור. השאלה איננה האם נכון לשלב נשים בהובלה, אלא האם אנו מוכנים להציב קו ערכי שאינו נתון למיקוח, ולהתמודד עם המציאות בלי להפוך פחדים והרגלים ישנים לעיקרון מארגן.
ריאליות והעדר אגו
סט הדעות והאילוצים האידיאולוגיים והפרקטיים מוביל אותנו למסקנה אולי חד משמעית: תידרש התלכדות של כלל הקבוצות ותפיסות העולם השייכות לכל הפחות לקוד ה'חרדיות מודרנית-ממלכתית' תחת מנהיגות ריאלית אחת. זהותה כמעט ואינה חשובה. ההכרה בה כמייצגת את כלל הזרמים קריטית.
ההצעה שלנו לפתרון היא ייסוד מפלגה חרדית ממלכתית המזכירה במידה מסוימת את 'מפלגת מימד' - תנועתו של הרב יהודה עמיטל המופלא זכרונו לברכה, שכללה אמנם לא מעט תפיסות עולם, אך בסופו של יום תפסה כי עליה להתלכד סביב פרסונה אחת. במקרה שלה היה זה הרב מלכיאור שגם היה לשר בממשלות ישראל. את הרב עמיטל הגדול לא נצליח לשחזר אבל קאדר נהדר של רבנים, אקדמאים/יות, אנשי ונשות חינוך ומדיניות ציבורית בהחלט עומד לרשותינו.
אנו מאמינים בכל ליבנו שהתלכדות כזו תעבוד. כשזה יקרה, נוכיח שאנו שווים לכל הפחות 2-3 מנדטים. או אז אנו מקווים שראשי המפלגות הגדולות יבינו את החשיבות שבמהלך, הם יתחרו ביניהם מי יצרף את המפלגה החרדית הממלכתית לריצה משותפת ברשימתו. זו תהיה לראשונה הצבת אלטרנטיבה ערכית מוצקה להנהגה הקיימת, הנהנית, כאמור, מכח בלתי מוגבל.
אנו מביאים בשורה. שכן בסופו של יום, האלטרנטיבה החרדית איננה שאלה של היתכנות פוליטית אלא של הכרעה ערכית. הציבור קיים, הערכים קיימים, והמחיר ידוע. החרדיות שאנו מציעים היא כזו שמבקשת להישאר נאמנה לתרבותה ולתורתה אך גם לבחור באחריות, שותפות וסולידריות כלל-ישראלית, והיא אינה יכולה להמשיך להתנהל מתוך פחד והמתנה לאחרים. הבחירה בין שימור הסדר הקיים לבין יצירת סדר חדש איננה מונחת לפתחם של פוליטיקאים או רבנים בלבד-היא מונחת לפתחנו. והימנעות מבחירה, גם היא בחירה.
0 תגובות