הילד מתנהג לא יפה, מתקשה להתגבר או אומר שוב ושוב: "אני לא יכול". כיצד נכון להגיב? האם לקבל בהבנה ולרחם עליו - או לדרוש ממנו להתאמץ ולהשתנות?
השאלה הזאת נוגעת בשאלה עמוקה הרבה יותר: האם האדם טוב במהותו ורק זקוק להכוונה, או שהוא נולד עם נטיות שליליות ותפקיד החינוך הוא לעצב ולתקן אותו?
המשפיע הרב אשר פרקש ממשיך את סדרת החינוך לאור החסידות, ומציג את התשובה המורכבת והמעודדת של התניא: בכל יהודי פועלות שתי נפשות. הנפש הבהמית מושכת אותו אל האנוכיות והתאוות, ואילו הנפש האלוקית מבקשת לגלות את הנשמה ולהתחבר לקדוש ברוך הוא. לכן ההתנהגות הרעה אינה הופכת את הילד ל"ילד רע" - היא מבטאת מלחמה אמיתית המתחוללת בתוכו.
אבל במלחמה הזאת הילד אינו חסר אונים. עוד לפני תחילת המאבק, הנשמה נמצאת למעלה מן האויב. לכל ילד ניתנו כוחות עמוקים וחזקים הרבה יותר מכפי שנדמה לנו - ולעיתים רחמים מופרזים עלולים דווקא לגרום לו להרגיש חלש וחסר יכולת.
על חשבון הילדים: תלמוד תורה פונה בלילה, הלימודים ברחוב
כיצד מאמינים בטוב של הילד בלי להתעלם מהתנהגות שדורשת תיקון? איך מציבים דרישות בלי לשבור אותו?
0 תגובות