קווים לדמותו הציבורית של התנא האלוקי | ולמה רשב"י הלחיץ את הרומאים?

אם יורשה להגדיר בדרך פחות רשמית, רבי שמעון בן יוחאי זכה בדורות האחרונים לאירוע יארצייט הכי גדול משחר ההיסטוריה היהודית - וזאת למרות שבמשך מאות רבות של שנים קברו לא היה ידוע או מסומן, ובטח שלא התרחשה בסביבתו הילולה כלשהי.

סיפור דמותו הציבורית של רשב"י שעסק באופן קצת מפתיע בעניין פוליטי - התרחש לפני כ-1900 שנה בבית המדרש המרכזי בעיר הקדומה אושא בגליל העליון - שם היה המרכז הרוחני של הסנהדרין באותם ימים, כמאה שנים אחרי חורבן הבית השני.

הגמרא במסכת שבת מספרת על שלושת התנאים העילויים הגדולים של חכמי ישראל בימים ההם: רבי יהודה, רבי יוסי ורשב"י, שישבו בבית המדרש באושא, והתפלפלו בשאלה העקרונית על תרומתו של הריבון הרומאי לפיתוח הארץ - בזמן שהיהודים היו נתינים הכפופים למרותם.

על אף שבמבט ראשון נראה שמדובר בשיחת חולין, כאשר לכאורה לא ברור מדוע ששלושה תנאים אלו יעסקו בכך - במבט מעמיק יותר - יש כאן מסר תורני מעניין וחד אותו ננסה להאיר ולהבהיר בשורות הבאות.

וכך מביאה הגמרא במסכת שבת דף ל"ג, (וסימנך ל"ג בעומר י"ג.) "פתח ר' יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו (הרומאים). תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר, כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק – יגלה לציפורי, שמעון שגינה - ייהרג".

כאמור, באופן שטחי נראה שיש כאן שיחת חולין על ההסתכלות על מעשי הרומאים אבל אם נעקוב אחרי תפיסת עולמו האזרחית הידועה של רשב"י, נלמד שהשיחה הזו הייתה חשובה מאוד ואולי יהיה קל להסביר מדוע היא הרתיחה את הרומאים.

אנשי השלטון החליטו לרומם את רבי יהודה על דבריו, את רבי יוסי החליטו להעניש באופן קל ואילו על רשב"י נגזרה מיתה.

הסיבה להתייחסות הרומאים לדברים נעוצה בכך שיש כאן ויכוח מעניין מאוד, הרי בפועל גם רבי יהודה וגם רבי שמעון ראו את אותה מציאות, אבל אצל רבי יהודה - מה שקובע הוא מבחן התוצאה ולכן גם אם הרומאים פעלו לצורך עצמם - העולם כולו נהנה מכך וזה מספיק - ואפילו ראוי לשבח.

לעומת זאת, לפי רשב"י, התוצאה היא שולית, הכוונה הראשונית היא המהות, כלומר הנשמה של מעשי הרומאים היא שלילית ואנוכית - רבי שמעון בכוונה מתייחס לכוונה השלילית שעמדה מאחורי מעשי הרומאים.

המבט החודר של רשב"י הוא זה שמלחיץ את השלטונות, הוא מצליח להעביר מסר שמחלחל מאז ועד היום באופן אקטואלי - הוא חשף את סודם של הרומאים, הם פחדו מאוד שתפיסת עולמו שבוחנת את הכוונות שלהם תתפשט ותהדהד בכל הציבור - ואת זה כמובן הם לא יכלו להכיל כי אז האנשים עלולים למרוד בהם ולהטיל ספק בנאמנות השלטון ואולי לבצע הפיכה משטרית.

בשל כך - רבי יהודה קיבל הטבות מפליגות מהרומאים למרות היותו תלמיד חכם השקוע כולו באוהלה של תורה - כי מטרתם הייתה להעצים את המסר עליו הוא דיבר.

בהקשר הזה ניתן אולי להבחין שרבי יוסי שתק מפני שהתלבט בין הצדדים ולא הכריע בדעתו עם מי הצדק - שהרי באופן חריג, מופיע בסיפור דמותו של תנא שלא מביע דעה.

רבי יוסי ראה אף הוא את המציאות עליה התווכחו רבי יהודה ורבי שמעון אך לא נקט עמדה ולא הבחין עם מי הצדק - בשל כך הוא הוגלה למקום שיהיה לו פחות נוח לחיות וללמוד כדי לקבל את מרותם של הרומאים.

במקביל, באותו מאורע דרמטי - משתתף באופן פעיל במיוחד, חכם נוסף המוכר כאחד מתלמידיו של רשב"י עצמו - שאת חותמו הוא משאיר לדורות באמצעות מעשה שנראה אולי שלילי לאותה שעה - יהודה בן גרים.

החכם בן גרים פרסם את דבר הוויכוח, ולפי פירוש רש"י הוא לא הלשין ולא דיבר עם השלטון אלא העביר בעצם את תפיסת עולמו של רבי שמעון לדורות הבאים - כביכול, תורה היא וצריך ללמוד אותה.

האירוע הזה הוא בעצם מה שהוביל לבריחתו של רשב"י אל מקום סתר, אל בית מדרש מבודד ומשם אל המערה, שם ישב והתעלה עם בנו במשך 12 שנים עד יציאתו הראשונה אל העולם שבחוץ.

מבחינה היסטורית - השיחה הזו, של שלושת התנאים על המדיניות הרומאית, וממנה ההחלטה להעניש את רשב"י, הן מה שהובילו את רשב"י לפרישות מהדהדת ולשיעור קומה רוחני הרבה יותר מחבריו באותו דור ובזכות זה הוא גם זכה להשגות אדירות שבסופן - אנו מקיימים את ההילולה הענקית לזכרו.

במאמר המוסגר, נזכיר שאין זו הפעם הראשונה שביהדות אנו מוצאים אירוע שהוא כביכול שלילי או מוטל בספק ערכי לעיני בשר - שמוביל בסופו של דבר לצמיחה, לאור או גאולה.

כך למשל, ביצירת העם המואבי, ממנו יצאה רות המואביה שהוכשרה לבוא בקהל בדרשת חז"ל, הנישואין שלה לבועז הגואל שמהם אחרי מספר דורות נולד דוד המלך ומשיח צדקנו.

ובחזרה לענייננו, הגמרא ממשיכה לספר כאשר רשב"י מבין שהוא בסכנת חיים והוציאו עליו חוזה בשלטון הרומי, הוא בורח למערה בצפון, שם הוא מסתתר יחד עם בנו.

אחרי 12 שנה, רשב"י ובנו רבי אלעזר יוצאים מהמערה ומגלים שעולם כמנהגו נוהג. אנשים עובדים בשדות, זורעים וחורשים.

לאחר תקופה ארוכה של פרישות ושקיעות עצומה בלימוד התורה, רשב"י מתקשה לקבל את המציאות הגשמית

מדובר באותה שיטה, באותו מבט חודר ועמוק של רבי שמעון - כפי שהוא פירש לשלילה את האנוכיות והפינוק העצמי של השילטונות הרומיים - למרות התוצאה שעוזרת לכלל האוכלוסייה, כך גם הוא רואה את מעשיהם של העוברים ושבים כמי שמניחים במחשבתם ומוותרים על חיי עולם ועוסקים בחיי שעה.

המציאות הזו צורמת לרשב"י והוא מכלה את אותם מקומות בשריפה שמימית.

(אלא שבת קול יצאה ואמרה: "למה לכם להחריב את עולמי", כלומר, כך מתנהל העולם באופן יעיל, אין כאן כוונה להניח ולוותר על חיי שעה ובסופו של דבר הם חוזרים למערה לשנה נוספת ונחה דעתם אחרי שראו יהודי כורך את מצוות כבוד השבת בחיי המעשה)

לסיכום, מנהג הדלקת המדורות ביום המיוחס לפטירת רשב"י, אמנם החל בתקופת האר"י ותלמידיו לפני כחמש מאות שנה.

רק בגלל התפיסה הקבלית של האר"י לציין את מקום קבורתם של התנאים והקדמונים, החלה רווחת בעם ישראל תופעת ההדלקות וציון ההילולה של ל"ג בעומר במירון.

ומנגד - שיטתו של רבי שמעון בן יוחאי, המתמקדת בכוונה, במהות הפנימית של העשייה המדינית - החלה להדהד כבר אז ומעולם לא פסקה במשך 1900 שנה.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

גם בימינו אנו - נפנים ונזכור שדעת התורה היא הקובעת לא רק בענייני הלכה אלא גם ביחס לעניינים גשמיים וחומרים כמו מעשי הממשלה, ואם חכמי הדור נוהגים בהסתייגות והימנעות ממעשי הממשלה - עלינו האנשים הפשוטים לאחוז בשיטתו של רבי שמעון זכותו תגן עלינו ולומר: כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם...