בגיל עשר נאלצתי להתפלל לבד ביום הכיפורים, בבית כנסת שאף אחד לא הכיר אותי בו. הגעתי מוקדם, תפסתי כיסא פלסטיק מתנדנד בפינה, והייתי מאושר - סוף סוף יש לי מקום.
ואז, באמצע התפילה, מישהו נגע לי בכתף: "ילד, קום, זה הכיסא שלי". קמתי ויצאתי. ולפני שיצאתי העפתי מבט על בית כנסת שלם, כולם שקועים בסידור, ואף אחד - אבל אף אחד - לא ראה מה קרה לי.
את הסיפור הזה שמרתי בלב שנים. עד שגיליתי שמישהו אחד, ממרחק של עולם שלם, כן ראה אותי.
ביום ג' בתמוז, יום ההילולא של הרבי מליובאוויטש, הרב יואב אקריש לוקח אותנו אל הסוד שמסרב להניח לאף אחד מאיתנו להישאר שקוף. סיפור על ילד שכולם ויתרו עליו - כולל הוא על עצמו. על שניים שישבו בקצה המחנה ואיש לא הסתכל עליהם. ועל הרגע שבו הרבי רואה דווקא את מי שהעולם שכח.
מה הרבי ראה בי, שאני עצמי הפסקתי לראות מזמן?
בשיעור הזה תגלו למה דווקא ברגע הכי שבור מסתתר בכם הדבר היחיד שאף אחד לא מסוגל לקחת מכם - ואיך הוא יכול להפוך לכם את כל המציאות.
0 תגובות