פרק ב': "אתה רוצה להפוך את גולשי 'כיכר השבת' למזרוחניקעס?!" – זהו אחד המיילים הנזעמים שקבלתי מאת אחד הגולשים: "מה אתה מביא את האגרות של הגרי"ז ל[רב] קוק?! והרי זה בוודאי היה לפני שהקדיח את תבשילו!".
>> למגזין המלא - כנסו
לשמע תגובה זו התמוגגתי, שכן כבר כשהגאון רבי שמעון יוסף מלר, ההיסטוריון דבית בריסק, ותלמיד מובהק לבני מרן הגרי"ז סולובייצ'יק פרסם את אגרות הגרי"ז לראי"ה קוק "גבה טורא בינייהו", ובני מרן - רבי מאיר ורבי משולם דוד במשך תקופה קצרה, לא דברו עמו מתוך ביקורת שספגו מכל מיני גורמים על פרסום אגרות אביהם 'הרב מבריסק' לראי"ה קוק.
יצוין שדברי אותו מגיב, הינם הבל הבלים שאין הדעת סובלתם. שכן רוב המכתבים שכתב 'הרב מבריסק' לראי"ה קוק, היו בשנתו האחרונה של הראי"ה, והרי כל הפולמוס וההתנגדות של ק"ק "העדה החרדית" על הקמת הרבנות הראשית, לאורך השנים הרי עשו את דרכם עד בריסק הרחוקה, ולמרות זאת בחר מרן הגרי"ז לכתוב את מה שכתב.
ברם, מבירור שעשיתי נודע לי שאכן עצם אי צנזור מכתבים אלו, עוררו פולמוס ציבורי רחב בשנים עברו. כך הרב שמעון יוסף מלר, באופן יוצא דופן, ובפתיחות אופיינית, בספריו 'דחזיתיה לרבי מאיר' ח"ב (ירושלים תשע"ח), שנכתבו כיומן רשימות משיחות אישיות שנערכו עם הגאון רבי מאיר סולובייצ'יק, מגולל את שעבר עליו לאחר שפרסם את המכתבים האלו שכתב 'הרב מבריסק' לראי"ה קוק.
הרב מלר שבחיי חיותם של בני הרב מבריסק היה תלמידם ואיש אמונם, וביקרם תכופות, באופן נדיר לאחר צאת 'אגרות מרן רי"ז הלוי', לא ביקרם במשך כמה שבועות, לאחר שהוא הבין שהם מקפידים עליו על פרסום המכתבים לראי"ה קוק בספרו האלבומי והנדיר "אגרות מרן רי"ז הלוי".
בתאריך כ' בתמוז תשס"ח, לאחר כמה שבועות של היעדרות, נכנס רש"י מלר לביתו של רבי מאיר סולובייצ'יק שם הוכיח רבי מאיר את רש"י מלר על שהביא את מכתבי הראי"ה קוק מאביו הגרי"ז, ולא צנזרם.
רש"י מלר הצטדק ואמר למורו ורבו שהלוא כל המכתבים מפורסמים כבר ב'אגרות לראי"ה', אולם הגר"מ סולובייצ'יק השיב לו ש"אנשים ממחננו כלל לא יודעים שזה מודפס שם". רש"י מלר ענה לגר"מ סולובייצ'יק שהרי המכתבים הובאו גם בספר 'אגרות מבית לוי' שיצא לאור לפני 15 שנים, והוסיף שהתארים הנכבדים שכתב הגרי"ז לראי"ה קוק, הם כלום לעומת התארים שכתבו החפץ חיים, רבי ברוך בער, רבי שמעון שקופ, ורבי חיים עויזר גרודז'ינסקי ש"כתבו לו תארים שאי אפשר לדמיין...".
עשית זאת כדי למצוא חן בעיני השלעק'ערס. בעיני מרכז הרב?!
הגר"מ סולובייצ'יק לא נותר חייב, והוכיח את רש"י מלר: "עשית זאת כדי למצוא חן בעיני השלעק'ערס, ובעיני אנשי מרכז הרב?!". אולם רש"י מלר הצטדק ואמר שאינו מכיר שם אף אחד, כך שאין לו שום ענין למצוא חן בעיניהם, והוסיף וטען שבאמת אנשי "מרכז הרב" גם כעסו עליו, כיון שבעיניהם הוא לא כיבד מספיק את הראי"ה קוק בספר הנ"ל, ועל טענה זו הגיב ואמר הגר"מ סולובייצ'יק בציניות: "רואה אתה שמכל הצדדים יצאת ניזוק מהכנסת המכתבים, ולכן לא היית צריך להכניסם...".
בסופו של דבר קיבלו האחים הקדושים בני מרן הגרי"ז את טענתו של רש"י מלר, שדברי 'הרב מבריסק' הם "קדוש קדוש קדוש", ולא יתכן לצנזרם, ואמנם יש להבין דברים מסוימים מדוע נכתבו, ומהי המטרה שעמדה מאחורי כל מילה ומילה, אולם בוודאי שאם יצנזר דברים על פי ראות עיניו, שוב לא יהיה ניתן לסמוך על יתר הספרים, שכן יחשבו שהוא מצנזר את מה שרוצה, ואינו מדפיס את האמת לאמיתה.
תגובת חוגי הקנאים וסאטמר: "אגרות הגרי"ז" מצונזרים
כך רש"י מלר המשיך להיות חביבם של בני מרן הגרי"ז, ועם ישראל זכה ליתר ספריו הנפלאים אודות רשכבה"ג מרן הגרי"ז מבריסק, ואביו רשכבה"ג מרן הגר"ח מבריסק. ברם, ספר מכתבים מאת הרב מבריסק בשם 'ילקוט מכתבים ממרן הגרי"ז מבריסק' הודפס כשנתיים לאחר הפרשה, ע"י נכדי בנו של הגאון רבי רפאל הלוי זצ"ל (בן מרן הגרי"ז) בירושלים, ושם, כתבו הקדמה ארוכה עם קיתון של שופכין במרומז על אי צנזור המכתבים הנ"ל, וכמובן מכתבי הגרי"ז לראי"ה קוק לא הובאו כלל בספר, וגם שאר המכתבים שהיה להם חשש שיכול להביא תסיסה בקרב חוגי סאטמער ונטורי קרתא צונזרו שמות הנמענים או כלל לא הוכנסו.
אבל כמובן גם על ספר זה יצא קצף מחוגי הקנאים וסאטמר, כי בספר הנ"ל הוכנסו מכתבים לחבר הכנסת הרב יצחק מאיר לוין שר הסעד הראשון במדינת ישראל, ומתוך המברקים שמרן הגרי"ז כותב משתקף היטב עד כמה שיתוף פעולה היה בין מרן הגרי"ז להרי"מ לוין, וזה אחד הדברים שהקנאים שהם מקורבים לבית בריסק מתביישים בו, ועוד נמצא שם מכתב תנחומין עם תארים וחיבה מופלגים של מרן הגרי"ז לאחיינו הגאון רי"ד סולווייצ'יק מבוסטון זצ"ל, ועוד נמצא שם מכתב תמיכה אודות מינוי של רב מטעם הרבנות הראשות לישראל, שגם בזה לא שמו לב המדפיסים, שיצא על זה הקצף של חוגי הקנאים למיניהם.
(כאנולוגיה נזכיר לציבור הגולשים היקר, את שאירע עם אגרות מרנא החזון איש שם גם יצאו שני ספרים במקביל, הראשון הוא "ספר "גנזים ושו"ת חזון איש" בהוצאת הגאון הנודע רא"י קניג, ולאחר מכן הודפס ספר "חזון איש שו"ת וחידושים" בהוצאת ספרי משה אברמוביץ, מתוך טענה זהה, שבספר הראשון הובאו מכתבים שאסור לפרסמם).
לנו רק נותר לקוות (בשביל נכדינו), שהצנזורה לא תחזור על עצמה עם מנהיגי הדור בדורות לאחר החזון איש והרב מבריסק, וכולי תקוה שמכתבי מרן הגראמ"מ שך, הגרי"ש אלישיב, הגראי"ל שטיימן, הגר"ש אוירבך הגר"ח קנייבסקי והגר"ג אדלשטיין יוצגו לנכדינו בשלמותם, ללא טענות שונות ומשונות כ"נכתבו רק לזמנם" ושאר טענות.
לסיום, נביא את המשא ומתן שנשא רבי שמעון יוסף מלר בדם ליבו, עם מרן הגר"מ סולובייצ'יק שבתחילה כעס עליו, ולבסוף התפייס (כפי שהובא בספרו 'דחזיתיה דרבי מאיר' ח"ב):
בעקבות הוצאת ספר ה"אגרות"
לאחר הוצאת הספר "אגרות מרן רי"ז הלוי" היו כמה שבועות שלא הגעתי לבית הגר"מ, כיון ששמעתי שהוא מקפיד על כך שבספר הבאתי חמישה מכתבים ממרן הגרי"ז לראי"ה קוק.
כ' תמוז תשס"ח
(בביתו)
הפעם היתה השיחה בביתו, למעלה משעה, ובחביבות מרובה.
היו כל הבנים, וכן הרבנית. כשעליתי, דיבר בלימוד עם בנו ר' וועלוול, ובתחילה עמדתי בצד, אך מיד כשגמר לדבר עמו בלימוד התיישבתי במקומי הקבוע לצדו, ומיד פנה אלי ואמר לי בחמימות, כמובא להלן, כמעט מילה במילה:
הגר"מ: "היתה לך מחלה? היכן היית? היתה לך מחלה ארוכה?"
אני: מחלה?! רק מחלה? לא היה לי יום ולא לילה. הרבה יותר גרוע ממחלה...
הגר"מ: "נו, אם יש עונש כנראה שהיה עוון..."
אני: תמיד העונש הוא כפי העוון, כאן היה זה בלא יחס לעוון...
הגר"מ: "למעלה בשמים, יש מחשבים מדויקים... התמונה בשער הספר... מי צריך בכלל תמונה בשער הספר, ועוד התמונה הזו?"
אני: אני מופתע מאוד, ויותר נכון - נדהם, מהתמונה הזו בכריכה כולם מתפעלים. "כולה אומר כבוד"! איזה הוד והדר נשקפים ממבטו של הגרי"ז. היא אחת מהתמונות הכי יפות של הגרי"ז.
הגרמ"ד פעם אמר לי: "מלר, לך יש גם עוה"ז וגם עוה"ב (-מהספרים), אמנם לי אין לא את זה ולא זה. אליך מגיעים כל ההלל והתשבחות על הספרים, אבל אלי מגיעים רק התלונות". אינני יודע אם הראש ישיבה בכלל מודע לכך, שאלפי אנשים נהנים מהספר ומדברים עליו בהערכה ובהערצה. ואם יש כמה אנשים שאינם מפרגנים ובאו להתלונן על המכתבים לראי"ה קוק, הכל מאינטרסים אישיים. האחד בגלל שאיני כותב עליו עצמו, בעוד שהוא מחזיק עצמו לאחד שהיה מהמקורבים הגדולים ביותר להרב... השני כי לא כתבתי על סבו, והשלישי...
הגר"מ [בגיחוך]: "אכן טענתם מוצדקת. אם כתבת על כל מיני אנשים שונים שכלל לא היו צריכים להיזכר בספר את תולדותיהם וכו', אז למה שלא תכתוב גם עליהם..."
אני: הכל מאינטרסים אישיים להזיק לי...
הגר"מ: "דווקא לאחרונה ניגש אלי אדם ליד 'זכרון משה' שאינו חשוד באי פירגון, ואמר לי בטענה על הבאת המכתבים של הגרי"ז לרב קוק..."
אני: הראש ישיבה חושב שקל למישהו בעולם, ואפילו זרים לי, לפרגן לשני... רבי ירוחם ממיר בספרו כותב שהחבר הכי טוב, כאשר שומע שחבירו התארס והוא עדיין לא התארס, לו היה בידו סכין היה הולך ודוקרו בליבו... עד כדי כך האנשים מושחתים... הראש ישיבה חושב שקל לאנשים לפרגן לי על עבודתי?! וכי כל אותם אלו שבאים להתלונן חשוב להם כבודו של הרב זצ"ל?
הגר"מ: "כל אותם שבאים לקנטר, יודע אני היטב את המניע שלהם ואין הם נחשבים אצלי כלל, אך טענתם נכונה... ואת המכתבים לא היית צריך להדפיס..."
אני: הרי כל המכתבים כבר מפורסמים גם ב'אגרות להראי"ה'...
הגר"מ: "אנשים ממחננו כלל לא יודעים שזה מודפס שם..."
אני: והם מובאים גם בספר "אגרות מבית לוי" שיצא כבר לפני 15 שנה.
הגר"מ: "מי באמת הדפיס את הספר הזה?"
אני: אינני יודע את שמו, אך מישהו מבני ברק... וא"כ מה הענין לעשות רעש מזה? וכי יש מישהו בעולם שאינו יודע מהמכתבים הללו?!
הגר"מ: "לא נראה לי..."
אני: אך הרי זה מפורסם בכל העולם... וזה עוד כלום לעומת התארים שה'חפץ חיים' ורבי ברוך בער ורבי שמעון שקאפ כתבו להרב קוק, שלא לדבר על רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי שכתב לו תארים שאי אפשר כלל לדמיין...
האח של הראש ישיבה - רבי רפאל אמר פעם למאן דהוא ששאלו אודות התארים שכתב הגרי"ז להרב קוק: זה היה שמו, ולא היו אלו תארים... ברור שאם רוצים שהוא יענה לבקשות שמבקשים ממנו אי אפשר לכתוב לו בלי תארים.
בכלל, מה הטענה? הרי לא פרסמתי מכתבים שהגיעו להגרי"ז, אלא מכתבים שהגרי"ז עצמו שלח והוציאם מרשותו, ואם הגרי"ז כתב זאת והוציא זאת מתחת ידו, והיה הרי מחושב בכל חייו עד לפרטים הכי קטנים, הרי ידע היטב שהם יפרסמו המכתבים, ואעפ"כ מצא לנכון לכותבם...
הגר"מ: "עשית זאת כדי למצוא חן בעיני השלעק'ערעס. בעיני מרכז הרב?"
אני: איזה ענין יש לי למצוא חן בעיני 'מרכז הרב'? וכי אני מכיר שם מישהו? אדרבה רק צרות היה לי מזה גם בעיניהם, מכיון שאמרו שביזיתי אותו שלא כתבתי עליו מכובד ויפה כמו שכתבתי על כל השאר, וגם לא הכנסתי אפילו את תמונתו...
הגר"מ: "רואה אתה שמכל הצדדים יצאת ניזוק מהכנסת המכתבים, ולכן לא היית צריך להכניסם..."
אני: איך אפשר לא להכניס 5 מכתבים שנכתבו מהגרי"ז? אינני יודע על שאר האנשים שהתלוננו, אך אצלי כל מילה ומילה שכתב הגרי"ז זה 'קדוש קדוש קדוש'. אה"נ שצריך להבין דברים מסויימים בכל מיני מכתבים, וכפי שהגרמ"ד פעם אמר לי: "תדע לך מלר, אנשים היום מדייקים בספריך כמו ברמב"ם, ועל כן עליך להיזהר". אבל בגלל זה להעלים לגמרי כאילו לא היה?! אדרבה, רואים את המסירות נפש של הגרי"ז בכל המכתבים שכתב כאלו תארים בכדי להציל נפשות. ברור ופשוט שכתב כל זה בכדי להציל יתומה מרעב ובחור מן הצבא...
הגר"מ: "אלו סתם גיבובי דברים! הם לא היו צריכים להיות מוכנסים בספר של האבא..."
אני: מעניין. כל אותם שטוענים באש ובגופרית שלא היה עלי להכניס את המכתבים האלו, הם אלו שטוענים במלוא כוחם שעלי לכתוב פרק באש וגופרית נגד "היכל שלמה" אע"פ שיודעים היטב שאני עלול להינזק מכך באופן אישי ע"י האיומים שהיו לי [ואמנם אכניס, ולא אעלים כלום. אבל הם מאיימים מצד אחד על מה שנח להם, ועל מה שלא נח - שופכים אש וגופרית למה לא העלמתי].
הגר"מ: "איזה איומים היו עליך?"
אני: הראש ישיבה יודע היטב על מה אני מדבר. אם אני אפגע לטענתם ב... ע"י כתיבת הפרק על "היכל שלמה", יהיה לי באופן אישי צרות, ואעפ"כ טענתם היא שאי אפשר להתפשר על האמת, וכאן פתאום מותר להעלים ולהסתיר האמת... אה"נ צריך ללמוד פשט במכתבים, אך בגלל זה להעלים האמת?!
ומלבד כל זאת, אמרתי גם להגרמ"ד, למדתי 25 שנים בבריסק דבר ברור: כנגד השיטה וההשקפה יש להילחם באש וגופרית, אך מה זה נוגע לאדם עצמו?! וכפי הסיפור הידוע עם מרן הגר"ח שהלך ללויית רבי שמואל מוהליבר וכו'...
הגר"מ: "זה קורה כאשר אין שואלים..."
אני: מה פירוש לא שואלים? הבאתי את כל המכתבים להגרמ"ד ולראש ישיבה, את המכתבים הידועים לא ראיתי צורך להביא שכן כבר פורסמו בספרים וכדו', ואעפ"כ נדמה לי שגם אותם הבאתי להגרמ"ד...
הגר"מ: "לי לא הבאת..."
אני: כיון שהם כבר מפורסמים. מה יש לי להביא אותם?! אמנם את כל המכתבים שאני השגתי [ולא פורסמו וידועים עד עתה], הבאתי את כולם, גם לראש ישיבה וגם להגרמ"ד. ובאמת הגרמ"ד אמר לי שיש לו טענות על עצמו, היאך לא שם לב להעיר לי בעוד מועד שלא להכניס מכתבים אלו...
גם בנוגע לכריכה. הראיתי אותה לפני כשנה להגרמ"ד והוא התפעל ממנה מאוד, ההערה היחידה שהיתה לו עליה היא שיש שם צילום של נוצה, ואילו הרב אף פעם לא היה כותב בנוצה...
אמנם אני מודע לכך שהראש ישיבה סבל ועדיין סובל בגללי, ועל כן באתי לבקש מחילה בלב נשבר. הראש ישיבה אינו יודע. אין לי יום ואין לי לילה, אני מתעורר בלילות מהמצב הזה ואיני מסוגל לסבול זאת...
מקובלני מהגרמ"ד מהספרים הקודמים, שכאשר יש 'בלגן', עדיף שלא אופיע בביתו, עד שירגעו הרוחות... ואכן כך עשיתי. אמנם, בשבוע שעבר כבר שלח הגרמ"ד לקרוא לי, ומכך יכלתי להבין שהגיע הזמן שאני יכול לבוא אף לבית הראש ישיבה...
יש לראש ישיבה מושג איך אנשים מדברים על הספר? אחד מהגדולים אמר לי שלאחר שעבר על הספר מכריכה לכריכה, יש בכל מילה בספר "מח ונשמה...", ועוד אחד אמר לי שעל הספר אפשר לומר מילה אחת: "שלימות". אני מקבל מאות טלפונים ומכתבים מכל רחבי העולם בהתפעלות על הספר, 99 פסיק 9 מכל העולם נהנים ומרוצים. אז יש כמה אנשים שלא מפרגנים, ובאים להתלונן. לכן צריך להיות מה שנהיה?!
חוץ מזה, ברצוני לספר לראש ישיבה, ששאלתי כמה אנשים, כמו למשל הגאון רבי... שאני מחזיקו למבין גדול על הענין, והוא אמר לי מפורש שזה לא נורא להכניס את מכתבי הרב קוק, וכפי לשונו "ס'מאכט נישט אויס". וגם הגאון רבי... אמר לי כזאת...
אגב, כאשר הבאתי הספר לרבי יוסף שלום אלישיב, דבר ראשון הוא אמר לי: איזו כריכה יפה ומרשימה...
הגר"מ: "הוא צחק עליך?"
אני: מה פתאום? הוא אמר לי זאת בשיא הרצינות. הוא התפעל במיוחד מן התמונה ואמר שהיא מרשימה. לאחר מכן שמעתי מנכדו שהוא החזיק בספר שעה וחצי ולא עזב אותו מידו, והיה בהתפעלות מהמכתבים... וכאשר הייתי אצל הרב אלישיב ודיברנו אודות המכתבים להרב קוק, הוא אמר לי בפליאה על מה שעושים לי: "הרי כולם מפורסמים, ומה הבעיה בזה"?
הגר"מ: "יש מכתבים להרב קוק שכלל אינם בכתב ידו של האבא, ולשם מה הבאת אותם?"
אני: המדובר רק על מכתב אחד מבין החמישה, אודות רבי יצחק ניימן.
• לקריאה נוספת: 'דחזיתיה דרבי מאיר' ח"ב, ירושלים תשע"ח