במסגד הגדול בעיר עזה (שנבנה מעל כנסייה נוצרית), מצאו ארכיאולוגים עמוד עתיק יומין ועליו חקוקים מנורה, שופר, לולב ואתרוג. מתחתיהן כתוב בעברית וביוונית, כתובת התורם 'חנניה בן יעקב'. כיום רוב החוקרים סבורים שהעמוד הנ"ל הובא למקום לשימוש משני, אלא שבעבר היו שסברו שבמקום היה בית כנסת יהודי קדום, עליו נבנתה כנסייה צלבנית ולבסוף מסגד מוסלמי.
>> למגזין המלא - כנסו
באוניברסיטה העברית בירושלים מצוי קטע שיש עתיק יומין, שנמצא בקרבת העיר עזה עליו חקוקים מנורה, לולב ושופר.
יתכן שהוא שריד מקישוטי ארון קודש בבית כנסת מהמאה השנייה לספירה. יצוין ששני הממצאים העתיקים של המנורות באזור עזה, הם כמו רוב השיטות של רבותינו שהמנורה הייתה בצורה עגולה U, ולא בצורת V, ואין המקום להרחיב בפולמוס זה.
חוקר ארץ ישראל זאב (ז'אבו) ארליך במאמרו 'בתי הכנסת של עזה התלמודית'[1], עומד על כך שבעזה היו לפחות שני בתי כנסת, האחד בעיר עזה עצמה, והשני על חוף הים מדרום ל'כיכר הדייגים' בדרך לשיח' עג'לין.
מי שחקר בארוכה בשנות ה-80 את בתי הכנסת בעתיקים בעיר עזה הוא פרופסור אשר עובדיה, הנחשב אחד המומחים לארכיאולוגיה של העיר עזה.
בית הכנסת העתיק בעזה חרב לאחר כיבוש נפוליאון, ואיברהים פחא בשנת 1835 בנה מאבניו את מצודת אשקלון, ואל בית הכנסת בחברון נשלחו דלתותיו שהיו עשויות מעץ שקמה. לאחר פרעות תרפ"ט, הדלתות ההיסטוריות נעלמו.
רצפת פסיפס מרהיבה הייתה בעבר בבית הכנסת העתיק בעזה, בה הובאו דמויות של בעלי חיים אפריקאים שונים עטורי מדליונים, ודמותו של דוד המלך בדמות אורפאוס, הפורט בנבל ומרגיע את החיות העצבניות, ומעליו הכיתוב "דויד" באותיות עבריות.
פרט מעניין שלאחר גילוי בית הכנסת בשנות ה-70, היו חוקרים מקומיים, שרצו לומר שהמדובר ברצפת כנסייה (למרות שנמצאו עליה כתובות בעברית!), אלא שלאחר שנת תשכ"ז בה שוחררה עזה, נכנסו חוקרים ישראלים, והוכיחו שהמקום שימש כבית כנסת, שפונה לירושלים.
עוד פרט מעניין שגילו שלוש רצפות פסיפס דומות להפליא בצפון הנגב. ב'חורבת מעון' שליד קיבוץ נירים, ב'חורבת שלאלה' שבנחל הבשור, ועוד רצפה שהתגלתה בשנת תשנ"א באיזור קיבוץ בארי והיא כוסתה בעפר כדי שלא תיפגע. העיתונאי וההיסטוריון חגי הוברמן סבור שבעזה ישבו בעלי אמנים שבנו לפי הזמנה פסיפסים הן ליהודים והן לנוצרים.
ר' משולם מווטרה בביקורו בעזה לפני יותר מחמש מאות שנים, מזכיר את הבית שהרס שמשון, וכן את בית דלילה. עוד מזכיר ר' משולם בית כנסת, וככל הנראה המדובר על בית כנסת שעמד בראש שכונה המכונה בידי המקומיים "חארת אל יהוד" - "שכונת היהודים".
במקום זה, גבוה מעל כל העיר, ניצבת בימינו כנסיה קתולית, ובאופן מוזר ביותר כיוון התפילה שלה הוא לכיוון מערב, תופעה שאין לה אח ורע בארץ ובעולם.
חוקרים סבורים שמדובר בבית כנסת, ואכן לאחר ניצחון מלחמת ששת הימים התגלו בחצר שלו שברי סורגים שעל אחד מהם כתובת ביוונית האומרת: "לשלום יעקב בן אלעזר בניו למען להודות לאל על המקום הקדוש".
על שבר עמוד נכתב: "המלאך הגואל אותי מכל רע יזכני לעלות לירושלים", ואמרה זו לענ"ד היא תוצר של תשוקת יהודי עזה לעלות לירושלים בשלושת הרגלים, מה שלא יכלו לעשות בכל התקופות.
ההיסטוריון יצחק בן צבי, לימים הנשיא השני של מדינת ישראל, רצה לקנות מהכמרים את עמוד זה, ואלו סירבו לו. רק אחרי התערבות קונסול אנגליה הם ניאותו למוכרו.
מייסד 'חוות רוחמה' צבי הירשפלד היה במגעים להעבירו לירושלים, אלא שאז אירע אסון, והירשפלד מת באופן פתאומי (בתאריך 16.11.1918) ובני משפחתו החליטו להעמידו על קברו בבית העלמין בראשון לציון. (ז'אבו ארליך במאמרו עומד על כך, שישנן עדויות שהובאו מעזה לראשון לציון שני עמודים עם כתובות בעברית, אלא שעל אחד מהם לא היה ניתן להבין את משמעות הכתב).
על שבר שלישי אנו רואים מנורה שבעת קנים, ונראה שבמקום עמד בית כנסת משלהי המאה הט"ו עד המאה הי"ט.
לפי מחקרו של ז'אבו ארליך נמצאנו למדים שמעזה שרדו הממצאים היהודים הבאים:
- עמוד אחד הניצב במסגד הגדול בעזה.
- עמוד נוסף ניצב על קברו של יזהר הירשפלד בראשון לציון.
- ישנן עדויות על עמודים נוספים שהובאו מעזה.
בכל אותם עמודים ישנם כתובות באותיות עברית, במסגד בארמית, ובבית הקברות בעברית.
העמוד 'חנניה בר יעקב' שהיה מצוי במסגד הגדול בעזה, שונה מהעמוד 'המלאך הגואל' שהובא מעזה לראשון לציון. (העמוד במסגד הגדול הושחת ככל הנראה באינתיפאדה הראשונה).
ארליך עומד על כך שבית הכנסת הנמצא ב'עזה ים' הוא גדול ביותר, מפאת שהיו שנים שיהודים לא יכלו לעלות לרגל לירושלים, ואלו הגיעו לעזה לשלוש רגלים (ובדומה לטבריה שגם היא קבלה הילת "עליה לרגל").
לידיעת חיילי צה"ל: באנציקלופדיה לידיעת הארץ של פרופ' זאב וילנאי הובאה תוכנית המסגד הגדול בעזה, כולל מיקומו ההיסטורי של העמוד עם הכתובת 'חנניה בר יעקב' המנורה השופר לולב והאתרוג (נקודה מס' 3).
לקריאה נוספת:
- 'יהודים בעזה' חגי הוברמן.
- התורה והארץ ז' חבל עזה וגוש קטיף בעריכת זאב (ז'אבו) ארליך.
- 'אנציקלופדיה לידיעת הארץ', ירושלים תשט"ז (1956) זאב וילנאי.
[1] התורה והארץ ז' חבל עזה וגוש קטיף בעריכת זאב (ז'אבו) ארליך.