גאוות עם ישראל מעט הורמה, בעקבות מבצע החילוץ ההרואי בלב רפיח. כך מול מחבלי חמאס, כוחות צה"ל חדרו וחילצו את פרננדו סימון מרמן (60) ולואיס הר (70) שחזרו לחיק משפחתם.
אין ספק שהמערכה הכבדה לפני צה"ל, היא רפיח, וכולנו תפילות לבורא עולם שכוחותינו יצלחו את המשימה, ובמינימום של אבדות.
רפיח היא על 'דרך הים', ובמשך שנים רבות מוגדרת כ'שער הכניסה לארץ ישראל'. כל המלכים ידעו שמי ששולט במעבר רפיח שולט בכל הארץ, ובעקבות כך רבים מהקרבות הכבדים בארצנו התקיימו באזור רפיח.
היום כבר רבים חושבים, שתוכנית ההתנתקות גרמה לאסון שבעה באוקטובר. לכאורה כל בר דעת, ואפילו יהודי המוגדר כ'שמאלני', מבין זאת.
עכשיו אנחנו מביאים בפרסום ראשון ב'כיכר השבת' על זעקתו של מרן הגרי"ש אלישיב לקברניטי המדינה בשנת תשס"ה, לבל יעזבו את רפיח.
למרות שאריאל שרון רצה לעזוב את רצועת עזה. במעבר הגבול רפיח, הוא רצה להישאר על מנת לחזק את בטחונה של מדינת ישראל. יודעי סוד מספרים שמרן הגרי"ש אלישיב גדול הדור באותן השנים, דאג לחזק את רוחו של שרון, לבל יעזוב את רפיח.
שר הביטחון שאול מופז אף הגיע לפגישה סודית עם הגרי"ש אלישיב, וטען לו שישראל מוכרחת לעזוב את רצועת עזה בעקבות לחץ אמריקאי. הגרי"ש אלישיב הביע את כאבו הגדול על כך ששליט גוי מחליט ליהודי מה לעשות בארץ ישראל, ואת התוצאה המדממת בגלל לחץ אמריקאי זה, כולנו יודעים בימינו.
(בפגישה האמורה, נדונו גם סוגית העתקת בתי העלמין בגוש קטיף, וכן מופז ביקש מהגרי"ש אלישיב שיורה לציבור החרדי שלא יפגינו כנגד ההתנתקות, ודברים אלו פורמו בשעתו בעיתונות, אולם עניין רפיח, נחשף פה לראשונה).
ההיסטוריה של העיר רפיח
שנים רבות שימשה רפיח שער הכניסה לארץ ישראל, וכל האויבים ידעו שמי ששולט במעבר רפיח שולט בכל הארץ. כיבוש ערי החוף בשער הכניסה לארץ מסייע לכיבוש שאר ערי החוף ושליטה על הים. מי ששולט בים שולט במדינה ומנתק אותה מהספקה סדירה של סחורה וסיוע של מדינות אחרות.
בעקבות כך רבים מהקרבות הכבדים בארצנו התקיימו באזור רפיח.
לפני כשלושת אלפים שנה נפגשים שניים מגדולי תלמידי החכמים בעמנו, הנביא אֲחִיָּה הַשִּּילֹנִי ויָרָבְעָם בֶּן נְבָט. הם נפגשים בשדה, והגמרא במסכת סנהדרין מספרת על גדולתם המופלאה.
רב נחמן אומר שבמפגש ביניהם הם "חידשו דברים שלא שמעה אוזן מעולם", ורב יהודה מתאר, "שכל תלמידי חכמים דומיין לפניהם כעשבי השדה".
באותו מפגש מגלה אחיה לירבעם סוד גדול, שבגלל חטאי שלמה הוא ימלוך אחריו על שבטי ישראל. שלמה שומע על הסוד ורוצה להרוג את ירבעם שבורח ומסתבר בין רפיח למצרים על מנת לקבל הגנה מהמלך שישק. לאחר תקופה נפטר שלמה, וירבעם חוזר ארצה ומולך תחתיו על ישראל בזמן שרחבעם מולך על ירושלים.
ירבעם מפר את הברית עם הקב"ה ומקים עגלי ע"ז, גם רחבעם לא נוהג כפי רצון השם והעונש שלהם מגיע במהרה. שישק חוצה את רפיח ומחריב את ערי מלכותם.
התיאור על חציית רפיח מופיע בעיר כַּרְנָכּ המצרית באתר הארכיאולוגי הדתי הגדול בעולם שבו כמעט 700,000 מטר רבוע של ממצאים ארכיאולוגים. בכתובת שהתגלתה באתר מתואר כיבוש רפיח וערי יהודה, והוא הסיפור הראשון בהיסטוריה שמופיע בתנ"ך ויש לו אישור ממקורות חיצונים.
בסופו של דבר רחבעם מתחרט על מעשיו והעונש שלו הומתק. ירושלים והמקדש לא נופלים בידי המצרים אבל המצרים בוזזים את אוצרות המקדש.
כשבע מאות שנה לאחר מכן מגיע לרפיח אנטיוכוס השלישי, אביו של אנטיוכוס המוכר לכולנו מחג החנוכה ומגזרות היוונים. אנטיוכוס מפסיד בקרב רפיח לתלמי המצרי. זהו הקרב היחיד בהיסטוריה בו נלחמו פילים אפריקאים ופילים אסייתיים. למרות שהפילים האסייתיים של אנטיוכוס היו גדולים יותר הם נבהלו מהפילים של תלמי והיו מגורמי ההפסד של אנטיוכוס.
בסופו של דבר ההפסד של אנטיוכוס היה הניצחון הגדול שלו. חלק מהחיילים המצרים התלהבו מיכולתם הגבוהה והחליטו אחרי תקופה קצרה למרוד בתלמי. אנטיוכוס ראה את החולשה המצרית ויצא למסעות ניצחון בהם הרחיב את ממלכתו לנפת סוריה עד שהפך לשליט הגדול במזרח התיכון.
במחצית השניה של המאה ה-18 מתחילה התעוררות בעם ישראל לעלייה לארץ ישראל. כך תלמידי הבעש"ט היו הראשונים שעלו בשיירות מאורגנות לארץ ישראל, ורכשו קרקעות מערבים אזרחי האימפריה העותמנית, ולאחריהם תלמידי הגר"א והחתם סופר עלו לארץ, מה שגרם במאה ה-19 להקמת אגודות ציוניות שונות ברחבי תבל וגם בארץ ישראל.
כך נאמנו של הגר"ש סלנט ר' יואל משה סלומון נפגש עם הראי"ה קוק, וביחד הם רוצים להקים מושבה יהודית ענקית ברפיח - מושבה שתתנהל על פי תורת ישראל.
אלו היו ימי 'העלייה השנייה' בה עלו לארץ גם יהודים רבים שפרקו לצערנו עול מצוות. בכל זאת מאמינים הרבנים והעסקנים שעלייה לרפיח תוך רכישת עשרות אלפי דונמים ושטחים בהם תתנהל חקלאות ע"פ דיני התורה עם הקמת מוסדות חינוך ברוח המסורת היהודית - דבר שיגרום לקרב את אחינו בית ישראל לאביהם שבשמים.
בסופו של דבר היוזמה לא מצליחה. הבריטים והמצרים מתכחשים למכירת הקרקעות אף על פי שבמכירה שותף גם איש קונסוליה בריטי בכיר בשם אלכסנדר קנזביץ. מלחמות בין אגודות היהודים וסיבות נוספות גורמות לכך שחלום ההתיישבות ברפיח נגוז ובעלות הקרקע לא הובררה לגמרי עד עצם היום הזה.
במלחמת השחרור בשנת תש"ח צה"ל מגיע לרפיח ונעצר אחרי לחצים בין לאומיים להפסקת אש.
במלחמת קדש בשנת תשט"ז (1956) ישראל כבר כבשה את רפיח במהלך הכיבוש הערבים טענו שישראל טבחה למעלה מ-100 איש בבית ספר של אונר"א במקום. ראש הממשלה בן גוריון טען לעומתם שנהרגו רק 48 ערבים פורעים שפגעו במבנה ובחיילים.
מעניין לציין שאלו מספריים דומים להפליא למספרים שפורסמו במבצע חילוץ החטופים בימים האחרונים ברפיח.
לאחר תקופה קצרה ישראל נסוגה מרפיח בלחץ מצרי והמשורר יורם טהר לב (זה שכתב את השירים על יואל משה סלומון, על קרב גבעת התחמושת ועוד), כתב שיר על הקרב הקשה ברפיח:
לא רבים יודעים, שישראל במהלך שלטונה ברפיח טרם נסוגה בתשס"ה, היא הקימה חברת תפירה שכל פועליה היו תושבים מקומיים.
זו לא היסטוריה, אלא אקטואליה: אריק שרון בתשס"ה נוטש את רצועת עזה ורפיח, ואסון גדול מתרחש בעקבות כך בשמחת תורה בשנת תשפ"ד, לאחר שבשנת תשע"ד במהלך הפסקת אש, חמאס רימה את ישראל, וחטף למערה ברפיח את סגן הדר גולדין הי"ד.
בימים אלו ימי חודש אדר אנו מתפללים שהקב"ה יחזיר לנו בע"ה בקרוב את הדר ואת שאר החטופים שבידי חמאס כפי שהתחלנו בסייעתא דשמיא לראות ישועות בחודש זה. והימים הקרובים יהפכו מימי יגון ואנחה לימי ששון ושמחה.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com