פרק ד': בפרקים הקודמים עסקנו בפולמוס האם תלמידי רבי עקיבא היו לוחמי בר כוכבא, וימי ספירת העומר הם בעצם ימי אבלות על המרד שלא צלח.
- ממה נפטרו 24 אלף תלמידי רבי עקיבא - ממגיפה או ממלחמה?
- זקן רבני תימן נגד הקישור בין תלמידי רבי עקיבא לבר כוכבא
- מהיכן הרמב"ם ידע שרבי עקיבא היה נושא כליו של בר כוכבא?
מי שעסק רבות בנידון, הוא הרה"ג ר' אביעד נייגר מחבר 'ילקוט השבעתי אתכם' שכל ימיו עוסק באובססיביות בנושא זה של 'דחיקת הקץ', עליו עברו (לדבריו) התנועה הציונית, תנועת המזרחי שתמכה בה מתחילת דרכה.
את דברי תורתו של הרב נייגר זכינו לפרסם בבמה זו מתוך בקונטרס "וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ" שכתב אודות בר כוכבא, והדהים את העולם התורני כשכתב שחור על גבי לבן, שרבי עקיבא טעה טעות מרה כשהאמין שבר כוכבא הוא המשיח.
דבריו אלו של הרב נייגר, גרמו לו לעלות על קברו בטבריה לבקש מחילה, כיון שהוא חשש שאולי כתב בתקיפות יתר על התנא האלוקי מורו ורבו של רשב"י מחבר הזוה"ק.
בראיון חג לרגל יומא דהילולא של הרשב"י, ל"ג בעומר, אני משוחח עם הרב נייגר על סוגיה זו.
בתקופה האחרונה עסקתי בסוגית מרד בר כוכבא, ואני רוצה לשתף אותך בשתי נקודות.
א. חלק מחכמי ישראל מעריצים את בר כוכבא, לעומת חלק נכבד שמתנגדים אליו. נער הייתי וגם זקנתי, ואני מודע למאמרם ז"ל 'שבעים פנים לתורה', אולם הניגוד הקוטבי בסוגיה זו הוא מידי קיצוני.
ב. בסוגיה זו יש סוג של "שיתוף פעולה", בין חוקרים מהאקדמיה המגיעים מהצד השמאלי של המפה, ובין הוגים חרדים מהצד המקורב לחסידות סאטמר, ואלו ואלו שוללים את אישיותו של בר כוכבא, ומאשימים אותו בהרס העם היהודי ורצח מאות אלפים. שני הצדדים סבורים שמדינת ישראל במלחמות שלה, גורמת להרג יהודים, ועליה לחתום הסכם שלום ולהחזיר חלקים שלמים מארץ ישראל, מה שלא עשה בר כוכבא וגרם להרג מאות אלפי יהודים.
הרב נייגר: "זה לא עניין של חוקרים מהאקדמיה המזוהים עם השמאל, או עם רבנים בימינו המקורבים לרבינו הקדוש מסטמר זי"ע שלא מוכנים לטעון שרבי עקיבא שלח את תלמידיו להילחם, או שהפכו אותו רח"ל ל'נערו של בר כוזיבה'.
"תתייחס רק למקורות. ב'שיר השירים רבה' חז"ל הדגישו את איסור דחיקת הקץ, שעליו עבר בר כוזיבה. גם במס' תענית ירושלמי ואיכה רבה הודגש על הזעזע של הרצח של דודו של בר כוזיבה התנא רבי אליעזר המודעי בידי מי שכונה אז "המשיח".
"בר כוזיבה הדגיש את כוחי ועוצם ידי כשהתבטא ואמר "לא תסעוד ולא תכסוף" שפירושן "אל תועיל ואל תזיק" (ראה ירושלמי, מסכת תענית דף כד, א) ודבריו שמשמעותם הם 'אני אשמיד את הרומאים בכוחי שלי, ללא עזרה ממך, ובלבד שלא תפריע לי', היא כפירה בעיקר".
אני עוצר אותך מתוך הבנה שאתה מכיר את הסנגור של הראי"ה קוק על אמרתו זו שבעצם בר כוכבא רצה רק לדרבן את חייליו שלא יסמכו על הנס.
"איני רוצה להתייחס להנ"ל. רבותינו חלקו עליו מכל וכל. מצמרר לחשוב ש"משיח" רצח את דודו התנא רבי אלעזר המודעי (ראה ירושלמי, תענית, ד', ה'), וזה מזכיר את התנועה הציונית שרצחה את מתנגדיה היהודים (אלטנלנה, ועוד דוגמאות רבות).
"הבבלי התייחס לבר כוזיבה כמשיח שקר. זה לא ענין של פוליטיקה בית מדרשית או פוליטיקה ארצית, אלא ענין של דעת תורה. חז"ל מסרו מפורש שבר כוזיבה היה פסול. ואסור לקחת אותו ולהתייחס אליו כדמות מופת, מה שהציונים עשו כדי לדרבן את המון העם לדחוק את הקץ בניגוד לצו חז"ל".
התנא האלוקי רשב"י תלמידו המובהק של רבי עקיבא מצטט בשמו: "רבי עקיבא כשהיה רואה את בר כוכבא, היה אומר: זה הוא מלך המשיח" (ירושלמי, כד, א).
בתלמוד ירושלמי (זולת רבי יוחנן בן תורתא המוזכר בשני אמרות בלבד בכל הש"ס שהתנגד לרבי עקיבא ואמר לו "עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדין בן דוד לא בא"), אין שום התנגדות לבר כוכבא לפחות בתחילת ימי המרד. ומכאן שאלתי האם הם לא שמעו על מדרש שיר השירים על איסור דחיקת הקץ?
והרי גם אם נניח לאור המקורות שבסוף ימיו כולם עזבו את בר כוכבא, כשלא הצליח, - שאלתי היא על תחילת המרד, כיצד כל חז"ל (זולת תנא יחיד), האמינו בבר כוכבא, למרות המקורות שכת"ר מציג על "איסור דחיקת הקץ" וכו'?
"לפי הבבלי אחרי שבדקו את בר כוזיבה שאין לו 'מוֹרַח וְדָאין', רק אז רבי עקיבא פרש ממנו. ומכך ברור שהוא הצדיק התנא האלוקי טעה בו".
חידוש בלעדי של הרמב"ם שלא מוזכר בחז"ל
לפי הירושלמי כולם טעו (זולת בר תורתא) לא רק רבי עקיבא...
"בירושלמי לא מובא מה סברו שאר חכמי דורו, אלא רק מחלוקת בין ר"ע לבר תורתא. כל השמועה של "וְדִמָּה הוּא וְכָל חַכְמֵי דּוֹרוֹ שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ" זה חידוש בלעדי של הרמב"ם".
למה באמת לא כתוב בירושלמי מה סברו שאר חכמי דורו? מדוע רק הרמב"ם גילה לנו זאת?
"כדי שלא ניפול שוב פעם במצב של משיחי שקר. הרמב"ם הקדוש רצה להעביר לנו מסר שיתכן מצב שכל חכמי ישראל יתמכו במשיח שהוא בעצם שקר. תמיד אנו מחויבים לבדוק אחריו האם משיח הוא לאו".
איך דווקא הרמב"ם שהשמיט את מצות כיבוש ארץ ישראל (וכידוע שהרמב"ן השיג עליו), איך הוא דווקא יוצא מהסוגייה של בר כוכבא בצד הלאומי המצדדים בדעה שר"ע תמך בבר כוכבא ועוד שהיה נושא כליו?
"לענ"ד לא נכון לומר כך. הציבור הדתי לאומי משתמש ברמב"ם בגלל חוסר הבנה בדבריו. הם נתלו ברישא של דבריו ולא בסיפא. הרישא אמרה שהיה נושא כליו, אבל הסיפא אמרה שהוכח כמשיח שקר".
באחת הכתבות הקודמות, הדגשנו שדעה זו שתלמידי ר"ע היו לוחמי בר כוכבא פרסמו אותה לראשונה המשכילים. אחד הקוראים הגיב ואמר שזוהי בעצם ראיה שדעה זו משובשת. ברם יתכן שיש לקבל האמת ממי שאמרה, שכן המשכיל המפורסם משה מנדלסון היה בין הראשונים לפרסם את האיסור לעלות לארץ ישראל בגלל שלושת השבועות שהשביעו חז"ל את עם ישראל טרם יציאתם לגלות, כפי שסבר לימים הרבי מסאטמר[1].
"גם שי"ר ואח"ר (בספר הרפורמי "נוגה הצדק") כתבו על שלושת השבועות. משכילים אלו לא באים באמת לדון הלכתי. נקודת המוצא שלהם זה ככל הגויים, ו"המסקנות ההלכתיות" שלהם לא נובעות מיראת שמים או הצלת ישראל. פעם הרפורמים היו נגד הציונות ואחרי זה הם התהפכו. הם לא מאן דאמר בנושא זה לא משנה אם פעם אחת הם קלעו לאמת מאינטרסים שלהם, ובפעם אחרת לא.
"גם רבני הדתי לאומי בימינו מצטטים משכילים כמאן דאמר (כולל אלו שמתנגדים לחיבור בין תלמידי ר"ע לחיילי בר כוכבא), וזה לא יאמן. הם בעצם ממשיכים דרכם של המשכילים".
אז מילה אחת חיובית על רבני 'אגודת ישראל' הוצאתי ממך: הם לא ממשיכי דרכם של המשכילים...
"לכאורה אתה צודק, אבל זה רק בדור שלפני הקמת המדינה, אז היו רבנים חשובים במועצת גדולי התורה, והגם שטעו. בדורות האחרונים גם האגודאיסטים ממשיכי דרכם של המשכילים".
תודה רבה
[1] וכך דבריו: "יש לייחס את הדבר לחכמינו, שחזו מראש ושיננו לנו בתלמוד תכופות את האיסור לחשוב על שיבה בכוח... הם אסרו עלינו לעשות את הצעד הקל ביותר שיהיה מכוון לעלייה בחומה ולהתקוממותה של האומה מבלי הניסים הגדולים והמופתים היוצאים מגדר הטבע שהובטחו בכתבי הקודש" (משה מנדלסון, ספר הציונות – מבשרי הציונות, בעריכת בן ציון דינבורג, ירושלים תש"ד עמ' 183).
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com