השנה הייתה תרצ"ג (1933), והשמיים מעל גרמניה החלו להתכהות. אף אחד לא יכל היה לדמיין שהרב דוד כ"ץ, סוחר ברזל אמיד מפרנקפורט, שבתור ילד למד בבית ספר כללי תוך שמירת יהדותו, ושירת כחייל במלחמת העולם הראשונה, יהפוך בקרוב לנמלט מרדיפות הנאצים.
יום אחד עצרו אותו שוטרי גסטאפו ליד ביתו וקראו לו להתייצב במשרדי הגסטאפו לחקירה על "עבירות מס". כל יהודי אמיד ידע מה משמעות הזמנה כזו. אבל כ"ץ, שכבר הוכיח את עמידתו כחייל יהודי בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, ומסר את נפשו לקיים מצוות תפילין בכלא הצבאי, לא התכוון להיכנע.
במהלך החקירה, תוך כדי ישיבתו במשרד, הצליח להציץ במסמך עם פקודה ברורה: לא משנה מה יענה בחקירתו, יש צורך להעלימו. הזמן אזל. אבל במקום פאניקה, הרב כ"ץ בחר בתושייה. הוא שכנע את הגסטאפו להוציא לו דרכון זמני לנסיעה לצרפת "למטרות מסחר". מיד בצאתו ממשרדי הגסטאפו ארז כמה דברים בסיסיים, נפרד מאשתו ובניו וברח לצרפת. באותו לילה, כשאנשי הגסטאפו הגיעו לחפש אותו, הוא כבר היה מעבר לגבול.
הימים היו ימי מתיחות ושהותו בצרפת הייתה מוגבלת ומסוכנת. עקב כך הוא שלח בקשת הגירה לשגרירויות של כל מדינות העולם, ותשובה חיובית קיבל רק ממדינה אחת - קנדה. אבל הוא החליט להישאר ולהירתם למשימה הבאה, עוד יותר מסוכנת: להציל את משפחתו. במסע הצלה מסוכן הוא הצליח לחלץ את אשתו וארבעת ילדיו. עד שבדרך לא חוקית הסתנן והבריח את משפחתו לשוויץ.
המשפחה בנתה חיים חדשים באמריקה, והוא התחיל עסקים באלומיניום ופלסטיק. לצורך כך נסע למדינות שונות בעולם בשביל עסקיו. בחורף 1967, במהלך נסיעת עסקים שהובילה אותו דרך יפן ודרום קוריאה, הוא תכנן להגיע להונג קונג. אך מצב פוליטי שביר ואי יציבות אילצו אותו לשנות תוכניות. הקברניט הודיע על נחיתה באיראן. הוא דמיין לעצמו כיצד הוא עושה שבת עם הקהילה היהודית המקומית.
חשוב לציין שבאותם השנים השאה מוחמד רזא שאה פהלווי, שלא היה עוין לישראל, אלא הפוך, ובתקופת שלטונו התפחו קשרים מסחריים וידידותיים.
עם הנחיתה באיראן התחיל הסיוט. למרות בירור מוקדם שאין חובה להתחסן נגד כולרה למי שמגיע ממדינות אסיה, השוטרים בבקרת הגבול עיכבו אותו. הם לא נתנו לו להיכנס לאיראן ושלחו אותו לבידוד ל-24 שעות. אבל היתה כאן בעיה חמורה: 24 השעות יסתיימו בשבת בבוקר. כיהודי שומר מצוות, הוא לא יכול היה להיכנס לעיר בשבת.
הרב כ"ץ, שהתמודד עם הגסטאפו ושרד, לא ויתר גם הפעם. הוא קיבל הארכה של 12 שעות עד מוצאי שבת. במוצאי שבת יצא מהבידוד והגיע למלון. ביום ראשון ניסה לעשות עסקים - ללא הצלחה. ואז, ביום שני, י"ח בחשוון - יום השנה לאביו - הוא הזמין כרטיס באל על. היעד: ארץ ישראל, להתפלל ביום השנה לאביו ליד הכותל המערבי ששוחרר כמה חודשים לפני כן במלחמת ששת הימים.
אחרי טיסה מייגעת הוא נחת בארץ ונסע ישר לכותל המערבי לתפילת שחרית ביום השנה לאביו. היהודי שהתמודד עם מלאך המוות הנאצי לא ויתר על זהותו גם כשנתקע בבידוד באיראן.
בכתבה הזאת נעזרתי עם נינו גדליה כץ מנכ"ל חברת נצחים מחקר ותיעוד היסטוריה משפחתית
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות